בשנת 2008 יזם ח"כ גדעון סער תיקון לחוק בתי המשפט ששינה את שיטת הבחירה לבית המשפט העליון. התיקון קבע שמועמד לתפקיד שופט בית המשפט העליון, הערכאה הגבוהה בישראל, יבחר ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה. זאת, בניגוד למצב שקדם לתיקון בו המועמד נבחר ברוב רגיל של חמישה כמו מועמדים לשיפוט בבית משפט השלום והמחוזי.
התיקון לחוק זכה להתנגדות רבה מצד מערכת המשפט אך סער ניווט בצורה נכונה, הצליח להגיע להבנות ולבסוף התיקון לחוק עבר. כיום, שני הצדדים הפוליטיים מסכימים שהתיקון היה נכון.
ח"כ סער כיהן בתפקיד שר המשפטים בתקופת ממשלת בנט-לפיד, והוחלף בשר לוין עם הקמת הממשלה ה-37. לא ברור עד כמה סער ולוין רחוקים בהשקפת עולמם בנוגע לריסון מערכת המשפט, ולהגברת הכוח של שופטים עם עמדות שמרניות בכלל ובבית המשפט העליון בפרט. עם זאת, די ברור שסער חותר להגיע להסכמות וככה להשיג את מטרותיו בעוד השר לוין מתקשה להגיע לפשרות.
השפעה נוספת שיכולה להיות לכניסתו של סער לממשלה נוגעת ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרה-מיארה. ראש הממשלה נתניהו ובהרב-מיארה מנהלים ישיבות עניייניות וטובות, עם שר המשפטים לוין הישיבות לא תמיד עוברות על מי מנוחות אך גם הם מצליחים לשמור על ענייניות. עם זאת, צריך לזכור שבהרב-מיארה הייתה המועמדת המועדפת על סער כשכיהן כשר המשפטים.
בנוסף, כניסתו של סער עשויה לצנן במעט את היחסים העכורים בין הממשלה לבין בהרב-מיארה, שסופגת יחד עם הסגנים שלה דברי נאצה בישיבות הממשלה מצד חלק מהשרים. אם סער אכן ישב סביב אותו השולחן יש להאמין שיוכל "לדפוק על השולחן", ולהסביר מדוע תמך בבחירתה ומדוע אין להשתלח בנבחרי ציבור.