נועה גולדנברג הגיבה היום (שלישי) לראשונה לאחר שהואשמה בתחילת השבוע בתקיפת עובד ציבור. זאת לאחר שהשליכה בוץ לעבר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בעת שהגיע לחוף הים בתל אביב בשבוע שעבר.
נועה תיארה את השתלשלות האירועים שהובילו למעצרה ואמרה כי "כמה דקות אחרי שנכנסנו למים, שמנו לב שבן גביר נמצא בחוף. דיברנו על מה הוא עושה בים... כמובן שלא זרקתי עליו חול, או כדור חול, או קובבה או בוץ".
לדבריה, "לפתע, ראיתי שמצביעים עליי... ואחרי כמה דקות נכנסו שני מצילים שאמרו לי שאני צריכה לצאת מהמים, כי זרקתי חול על בן גביר. עניתי להם שאין לי מה לצאת כי לא עשיתי את זה... חברים שלי יצרו חוצץ ביני לבין המצילים כי תנועות הגוף שלהם התחילו להיות מאיימות ותוקפניות".
נועה ציינה כי "אחרי כמה דקות המציל קרא לכולם לצאת מהחוף. יצאתי מהים, הלכתי ישירות לשוטר, והוא אמר שהוא עוצר אותי כחשודה בתקיפת איש ציבור. בזמן הזה המאבטח האישי של השר התחיל לצלם אותי כשאני עם בגד ים. ביקשתי מהשוטר שיעזור לי ויבקש ממנו להפסיק, אבל הוא לא הפסיק".
עוד הוסיפה כי "בתחנה המתנתי כ-3 שעות, עד שהכניסו אותי לחקירה כשאני עדיין עם בגד ים ומלאה בחול. החקירה נמשכה כעשר דקות ואז הוציאו אותי להמשיך להמתין. בהמשך נכנסתי עם עורך הדין
שלי, ניר אלפסה, לחדר עם החוקר והקצין. הקצין הודיע שהוא החליט לכלוא אותי", וציינה כי " באותו הרגע נכנסתי לשוק, התחלתי לבכות התחננתי בפניו שישנה את ההחלטה, שאין לי בעיה שימשיכו לחקור אותי, שישאלו כל מה שהם רוצים רק בבקשה שלא ייקחו אותי לכלא...".
לדבריה, "אחרי כרבע שעה של נסיעה השוטרים עצרו את הניידת בצד הדרך, וגילו שיש פנצ'ר. העבירו אותי לניידת אחרת והמשכנו בנסיעה לנווה תרצה... כל הזמן הזה, עדיין הייתי אזוקה בידיים וברגליים. כל הדרך, הלוך ושוב ובזמן ההמתנה בעקבות הפנצ'ר".
"בתחנה המתנתי עוד כחצי שעה כשאני אזוקה ברגליים, ואז שוב הכניסו אותי לניידת, ואזקו לי את
הידיים. הפעם לא הדליקו לי מזגן ולא נתנו לי לקחת בקבוק מים. כשהגענו פעם נוספת לנווה תרצה, השוטרים לא ידעו מאיפה להיכנס, אז עצרו ושתו קפה בזמן שאני יושבת בניידת... יותר מאוחר הבנתי שהם פשוט עשו סיבובים בגלל שהתחילו ההפגנות ליד הכלא".
נועה הדגישה כי "בצהריים ביקשתי בנימוס ובתחנונים, לדבר עם ההורים שלי. אמרו לי שאין לי את הזכות לשוחח איתם ועדכנו אותי שכנראה בערב אני אצא לבית משפט... בבית המשפט הכניסו אותי לעוד תא מעצר, עדיין אזוקה, עד תחילת הדיון. השוטרת אמרה לי, אם תעזי להסתכל על ההורים שלך אני מחזירה אותך למטה. כשנגמר הדיון, שמחתי שאני חוזרת הביתה לראות את המשפחה שלי והעיקר שאני לא מעבירה עוד לילה במקום הנורא הזה. מה שלא ידעתי אז, שהסיוט עדיין לא נגמר. אמנם אני בבית, אבל בטראומה איומה מכל מה שקרה ולצערי עדיין קורה."