ההודעה על סיום השביתה בתיכונים העלתה תוצאה מובהקת על הלוח: רן ארז הפסיד, משרד האוצר ובצלאל סמוטריץ' העומד בראשו ניצחו. זו התבוסה הגדולה ביותר שנחל יו"ר ארגון המורים בשנים האחרונות, אולי בכל כהונתו המתקרבת ל-30 שנה. המציאות מורכבת מכך.
ארז הלך הפעם על כל הקופה. לא נכנע ללחצי הרגע האחרון, לא התפתה לקחת קצת ולתת הרבה ערב 1 בספטמבר, ושלף את הנשק היעיל היחיד שברשותו. אותו אחד ששמר לעצמו ככלי הרתעה במשך שנתיים של משא ומתן להסכם שכר חדש. הימים חלפו והתלמידים נשארו בבית.
מה שלא השכיל להבין הוא שהצד הנגדי הולך גם הוא על כל הקופה. כמו הורה שמחכה לסיום התקף טנטרום של בנו, משרד האוצר הראה, כשיטה מכוונת, אדישות למהלך של ארז. במשרד לא טרחו אפילו לשלוח את הגורם הבכיר האמון על המו"מ לפגישה המכרעת לפני פתיחת השנה. הם חיכו בסבלנות לשבירה, לתסיסה מהשטח - מהתלמידים, ההורים וגם מורים עצמם שהחלו לשבור את השביתה.
הטקטיקה עבדה. ארז ניצל פרצה לצאת מהבור שחפר לעצמו. ההשהיה בסיכוי סביר תהפוך קבועה אמנם שבוע לימודים התפספס, אך מהו שבוע לימודים עבור אנשי האוצר מול ההישג שבהכנעת אחד מיריביהם הגדולים. ובעיקר, מהו מול המסר שעובר לארגוני העובדים באשר הם. המשוואה השתנתה, כמו שאוהבים להצהיר בהקשר הביטחוני. במקרה הנוכחי להצהרה אפילו יש ביסוס.
לאורך השיחות הקפידו באוצר להזכיר את ההסכמים שחתמו עם ההסתדרות, הסתדרות המורים, הפסיכולוגים ואחרים. בבחינת תשחקו יפה, לפי הכללים, ותקבלו. הנה, עובדה. תנסו להתבצר - אתם תהיו אלה שתתקפלו.
ובארגון המורים אכן התקפלו. אולם ההפסד לא היה רק שלהם. לניצחון השטחי של האוצר לא היו שותפים התלמידים. הם הפסידו שבוע לימודים עכשיו, ולא נפתרו מהעיצומים שרודפים אותם מהשנה שעברה, כמו מניעת ציונים. הנזק המצטבר לשגרת חייהם גדול מכמה שיעורים חסרים, עם הלמידה בצלה של מלחמה נוספת לזו שהוציאה רבים מהם מהבתים ללא תאריך תפוגה וגבתה את חייהם של חברים ובני משפחה, לעוד שיבושים ועוד מתח.
לניצחון לא היו שותפים גם המורים עצמם, כמובן. המחלוקת יצרה פילוג ומחנות פנימיים, הכסף על הימים האבודים הלך. אחד ממגזרי העבודה החשובים במדינה נחלש, וזו לא בשורה טובה לאף אחד. בטווח הארוך, ניצחון החזק על החלש המתגונן, השמחה לשבור ולהכניע את עובדי המדינה, יהיו הפסד לכולם.