העסקה להחזרת החטופים שעוד נותרו בחיים וכן את הגופות של שאר החטופות והחטופים שנרצחו באכזריות על ידי ארגון הטרור חמאס לא יורדת מסדר היום. בשיחות סלון, בברזיות בעבודה, כולם מדברים על הנושא הזה. בשבועות האחרונים אני נמצא במרתון אינטנסיבי של שיחות בנושא עם כל מי שאני יכול. מדובר בחברים לשבט בבני עקיבא, חברים בבית כנסת, קולגות מהעבודה, פוליטיקאים, וכל מי שמבין משהו בנושא.
לפני הכל, צריך להגיד על מה אנחנו מדברים. הדיווחים האחרונים בכלי התקשורת השונים מדברים על כך שהעסקה מחלוקת לשלושה שלבים. בשלב הראשון ישוחררו כ-30 חטופים חיים ומתים, שלב זה ימשך שישה שבועות, ומי שצפוי להשתחרר במסגרתו הם המבוגרים והחולים וכן כל הנשים. השלב השני בעסקה כולל את שחרור יתר החטופים החיים בתמורה לנסיגה מלאה של צה"ל מרצועת עזה לפי דרישת חמאס, זוהי דרישה שישראל מסרבת לה. בשני השלבים האלה ישתחררו כ-300 מחבלים מבתי הכלא בישראל, גם ארכי מחבלים מסוכנים מאוד, ולאחר מכן - בשלב השלישי ישתחררו גם גופות החטופות והחטופים.
אני לא מתיימר להגיד שאני גנרל כל יודע, אני עיתונאי ומשפטן, ואני בספק רב כמה השכלתי המשפטית יכולה לתרום פה משהו. ובכל זאת יש שאלה אחת שאני מעלה בכל שיחה עם מי ששוחחתי איתו בשבועות האחרונים - מה יהיה המחיר החברתי במידה ולא נבצע את העסקה והחטופות והחטופים חס ושלום ירצחו בשבי?
זאת שאלה סבוכה שאין עליה פתרון ברור, אבל אני מבקש להצביע על המחיר האסטרטגי והלאומי שלדעתי יקרה לו ישראל, כלומר אנחנו, לא נלך על מתווה לשחרור החטופות והחטופים. בניגוד למה שנכתב ונאמר, יש בתקשורת שיח די ער גם למי שמתנגד לעסקאות האלה. אני בעצמי ישבתי בפאנל כזה, ושיטוט קל בגוגל יפריך את הטענה הזאת, אבל זה לא העניין שעליו אני מבקש להצביע כעת. ישראל נמצאת במצב חברתי גרוע מאוד, החוסן הלאומי חשוב להישרדותנו פה ולהמשך קיומנו. זאת השאלה שאני מבקש שנחשוב עליה.
אמש, דובר צה"ל פרסם סרטון קשה לצפייה מהמנהרה בה נרצחו כרמל גת, עדן ירושלמי, הרש גולדברג-פולין, אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי ואורי דנינו. בתיעוד ניתן לראות שהחטופים הוחזקו במנהרת מעבר באורך 120 מטר שלא ניתן לעמוד בה, צרה ועם לחות גבוה מאוד. בנוסף, הוצג בסרטון הציוד שאותר שם, בהם ציוד היגיינה לנשים, בקבוקי שתן וכלי שחמט. לנוכח התיעוד הקשה, עסקת חטופים נראית דחופה יותר מאי פעם, הן בשל העובדה שהתנאים בהם החטופים מוחזקים קשים מאוד והן בשל החשש הכבד לחייהם.