מבחינתם, אלוהים הוא בסך הכל חבר בקואליציה

"אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים... בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָת... אֲדֹנָי הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן".

האל מלא, הימין מלא מלא, והלב מלא ייאוש. מתקשה לחמוק מהשאלה הקיומית: האם אתה קיים. ואם כן, במה אתה באמת מלא? איך אפשר להסביר שהעומד בראשנו חורש זדון, ושרינו כולם מרמה? הייתכן שכזה אתה גם כן? הרי הצֶלֶם והדמות חד הם, אמור לי מי ההשתקפות שלך ואומר לך מי אתה. אלה נציגיך, אלוהים? אתה שותק או משותק? מודה, או שנחטפת גם אתה?

נו באמת. האל אולי מלא ברחמים, עצמיים. אבל לא על עולמו המלא ברוע וזדון. צריך רק להביט סביב ולהסיק: הפכת לגומל חסד לרעים ועושה רע לטובים. מדוע דרך רשעים שוב צלחה? בייחוד הרשעים האלה; קלגסים בני דת משה, חובשי כיפה, חמושי זין, טעוני נשקים, שופכי דם נקיים. כמספר קנאיך היו רוצחיך ישראל.

יש לך כל כך הרבה שמות. ואתה חמקמק. מסתתר בין שֵׁם לשָׁם, בין כינוי לתואר, בין תכונות למעשים. התפללנו אל אדון השלום, והנה בא אל הנקמות. אלוהי ממשלת הרשע והפשע. איך אפשר להאמין במנהיג עולמו שהפך לכל כך פוליטי ומוּטֶה? אתה הראש, אתה אחראי. נראה שאתה לצרינו-שרינו, ולא לנו אתה. ואנחנו?! לא איתם ולכן לא איתך. לא ככה.

איך אפשר לנוח כשמקלקלי העולם האלה משחיתים כל חלקה טובה? מקדשי מלחמה, צמאי דמים, מקריבי קורבנות אדם. איזו מנוחה יש לצידם של מעריצי המוות המונהגים בידי חבר שרים-רוצחים? ואולי מנוחה היא כמו של החטופים בעזה, המחכים ליום מותם?

ברוך שפינוזה מלטש העדשות ראה היטב ואמר: "אני מאמין כי אילו היה למשולש כוח הדיבור, היה אומר באותו האופן, שאלוהים הוא, כביכול, משולש באופן מופלג".

אבל המשולש האלוהי - אלוהים טוב ומיטיב, אלוהים כל יכול ואלוהים המובן לנו - התפרק. צלעותיו לא מתחברות יותר. אם הוא סר מרע ועושה טוב, למה הוא לא מנע את הר הגעש הנורא הזה? אלא אם כן הוא לא כל כך טוב לב או לא כל יכול. ואם בכל זאת הוא היה יכול וגם טוב ומיטיב, הייתכן שאנחנו פשוט לא מבינים אותו, וכל פולחניו, רבניו וממונם הם הבלי הבלים? מדינת הלכה פירושה פשוט - הלכה המדינה. והימים האלה יוכיחו.

אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם, שהרי אתה השותף הקואליציוני הבכיר שבהם, וממשלתכם היא ממשלת זדון שעליה חובה להתפלל שתעבור מן הארץ. והם - השרים הסוררים - כולם חלולים חלולים, נקבים נקבים, צמאי דמים ורעבתנים. כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים. גסים ובורים. אטומים ושופכי דם אדם. ומשנפתחו שופכיהם אי אפשר לעמוד ולהתקיים יותר, אפילו שעה אחת.

קודם נברא האדם ורק אחר כך נחלקו צאצאיו לדתות, אמונות, דעות ועדות. ומשמת האדם וחוזר לעפרו, בטלים כל ההבדלים שעשה בחייו. העפר לא דתי ולא לאומי. כל הנשמות חוזרות אליו כי הוא מקורן. המתים בין הירדן לים לא יהודים ולא מוסלמים. ישראלים או פלסטינים. הם עפר הארץ. ממנו נלבן את הלבנים ומהן נבנה לכולנו בית אחר; בית שלום ואחווה, שלא יהיו בו קנאות ושנאה כלל.

ה"בעל" של רעייתו, אין בו רחמים כלל. אפילו לא מוסתרים. רק צינה קרה וציניות קפואה. רוצחים מושלים בנו, ידיהם דמים מלאו ואת הרחמים קברו בקבורת חמורים. במנהרות רחוקות. בקרנות רחוב, מאחרי חומות של נהנתנות. החמלה היתה לאויב והרחמים לחולשה.

אם יהוה היה נחלתם הכל יכול היה להיות אחרת. אבל הם לא רוצים התנחלות במלכות השמים, בירושלים ובשכם של מעלה. הם יודעים שהכל אונאת דברים, ששום דבר לא באמת אלוהי. שמשיח לא בא, לא יבא וגם לא יצלצל. ולכן תובעים בפה מלא: כאן, על פני האדמה; עכשיו, ולא בשום אחיזת עיניים מהסוג היהודי הישן. והרבה - כמה שיותר נחלאות ליהודים, כמה שפחות אדמות לפלסטינים. גזל גזל תרדוף.

אין שלום ואין מנוחה, רק הגשמתה של נבואה עתיקה: "כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת: עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב. הִנֵּה דְבַר יְהוָה הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה, לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ... כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר... לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם. הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ. גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ. גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ. לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְהוָה". אינשאללה.

וְנֹאמַר דווקא דברי שירת זמננו:

"אֶל מָלֵא רַחֲמִים,
אִלְמָלֵא הָאֵל מְלֵא רַחֲמִים
הָיוּ הָרַחֲמִים בָּעוֹלָם וְלֹא רַק בּוֹ.
אֲנִי, שֶׁקָּטַפְתִּי פְּרָחִים בָּהָר
וְהִסְתַּכַּלְתִּי אֶל כָּל הָעֲמָקִים,
אֲנִי, שֶׁהֵבֵאתִי גְוִיּוֹת מִן הַגְּבָעוֹת,
יוֹדֵעַ לְסַפֵּר שֶׁהָעוֹלָם רֵיק מֵרַחֲמִים".
(יהודה עמיחי)

וממשלת ישראל בעת הזו ריקה. נקטפו ונבלו פרחי אנושיותה. אין אלוהים בקירבה. בימים האלה אין שווי לחיי אדם. אין ממלכה. רק הערצה שכולה עריצות. מה לנו חלק בבנימין נחלה בבן ציון. קומו עורו. גרשו חשיכות, עד שיבוא האור.

אָמֵן.


הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית