הראשון לספטמבר הגיע, וההתרגשות בשיאה. 2.5 מיליון ילדים ובני נוער צעדו, חלקם לראשונה, אל עבר בתי הספר והגנים ברחבי הארץ, מלווים על ידי הוריהם שמתרגשים לא פחות.
ברדיו מתנגן שירו של יוני רכטר שמזמן כבר הפך להמנון של פתיחת שנת הלימודים:
"ילד הולך לו ברחוב
בבוקר בהיר של תשרי
אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו
משגיח, רואה - לא - נראה
ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה,
איך עוד שנה פה נפתחת
כמו כל שנה, בסתיו,
איך בן הולך לו לבד
ואב בעקבותיו"
רק שמאז 7 באוקטובר נוספו למעלה מ-560 יתומי צה"ל וכוחות הביטחון, שאבא שלהם לא שב ללוות, להשגיח, לצפות, להתפוצץ מדאגה, לנסוך בהם ביטחון, לחבק. מוסדות החינוך, הגנים ובתי הספר צריכים לספק לילדים ולתלמידים את הכלים להתמודדות עם האובדן ולצמיחה אישית. היעדרו של ההורה, שמורגש היטב מדי יום ויומו, כואב כל כך, דווקא היום כשהילדים רואים את שיירות ההורים, שהודיעו למשרד שיגיעו מאוחר, מלווים את ילדיהם לכיתה החדשה. הלב מפרפר ומוצף ברגשות של התרגשות, געגוע, כאב, החמצה. חרדה, אשמה, שהם מקנאים בילדים האחרים שאבא שלהם שם, והאבא הפרטי שלהם, שנשק על ראשם כשיצא למילואים ולא שב, איננו.
בתוך כך, אין ספק שהאמהות שנשארו להתמודד עם גידול הילדים לבד נמצאות בחזית מאבק המלחמה שלאחר המלחמה. בעוד שהן נאלצות להתמודד עם אובדן אישי עצום, הן גם אלו שמעניקות לילדים את התמיכה והכוח להתמודד עם האובדן שלהם. היום שוב קמו לבדן, העירו את הילדים לבדן, הכינו איתם את התיקים, לבדן, ותכננו איך הן מחלקות את עצמן בין בתי הספר והגנים כפי שעשו במסיבות הסיום של השנה שעברה, לבדן. נדרשת שותפות גורל של המשפחות והאלמנות לבין הסגל החינוכי ואנשי מקצוע, בתוך מערבולת רגשית שהן לא באמת מצליחות לצאת ממנה מאז שלא שב, הן עוצרות את עצמן מלקרוס ומוצאות כוחות, אלוהים יודע מאין, כדי להיות שם עבור ילדיהן, סלע ומשענת. זוהי המציאות החדשה עבורן ועבור משפחתן, וההסתגלות אליה קשה לאין שיעור.
האתגר שעומד בפני מערכת החינוך הוא עצום. צוותי החינוך בבתי הספר צריכים להיות רגישים ומודעים לרקע הקשה של התלמידים היתומים. מורים ויועצות חינוכיות נדרשים לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם אנשי מקצוע, כדי לוודא שכל תלמיד מקבל את התמיכה הרגשית והחינוכית הדרושה לו. גם אתם, מורים, מורות, גננות ואנשי חינוך, אל תישארו לבד. התייעצו עם היועצות ואנשי השפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) בבתי הספר, ובעיקר גלו רגישות. בית הספר, יותר מאי פעם, צריך לשמש כמקום בטוח ומחבק, שבו הילדים יכולים להתמודד עם הכאב ולהמשיך קדימה.
התחלת שנת הלימודים תשפ"ד עבור היתומים החדשים היא לא רק אתגר אישי, אלא גם אתגר לאומי. האבות והאמהות של ילדים אלו הקריבו את חייהם כדי שגם במציאות הקשה כל כך בה אנו שרויים מאז פרוץ המלחמה, נוכל לחיות חיים נורמליים ברובם, וגם כדי ששנת הלימודים תוכל להיפתח כסדרה. עלינו, כחברה, להתאחד סביב המשימה הזו ולהיות שם עבור ילדיהם. על צוותי החינוך להפגין רגישות יתרה ומודעות מעמיקה למצוקתם של התלמידים היתומים והיתומות. חוסנם של היתומים הללו הוא גם חוסנה של החברה הישראלית כולה. ככל שנוכל לתמוך בהם ולהעניק להם את הכלים להתמודד עם המציאות החדשה, כך נבטיח את העתיד של כולנו כחברה חזקה ומאוחדת.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומים של צה"ל