בני ובנות משפחת חצרוני הובאו היום (רביעי) לקבורה באדמת בארי, לאחר שנרצחו בשבעה באוקטובר ונקברו בקבורה זמנית בבית העלמין בקיבוץ רביבים. עם פרוץ המחבלים אל הקיבוץ, נחטפו איילה והתאומים אל ביתה של פסי כהן בו הוחזקו במשך שעות רבות עד שנרצחו יחד עם עוד עשרה בני ערובה. אביה נרצח בביתו לאחר שנפגע מאש המחבלים שירו בו אל מעבר לדלת הממ"ד.
שגיא שפרוני, בן משפחתם של אביה, איילה, ינאי וליאל ספד להם בשם המשפחה. "בשבעה באוקטובר כל הלבבות התרסקו", אמר. "של כל בית בארי, של כל יישובי הנגב המערבי, האהבה, התום ושמחת החיים בעצמם הותקפו באכזריות במסיבות הטבע, חיילי צה"ל עמדו ונפלו בודדים בגבורתם, מדינה שלמה שישבה מול המסכים והרגישה איך זה כשהקרקע נשמטת מתחת לרגליים, כשהדברים מתפרקים. כולנו איבדנו שם משהו. כולנו קשורים ומחוברים לריק הזה. ובתוך כל זה, אנחנו משפחה אחת נוספת שחרב עליה עולמה. משפחה אחת כמו רבות שנותרה עם תהום פעורה היכן שהיה פעם הלב. תהום פעורה והריסות. תהום פעורה ומוות. תהום פעורה ועצב, וקשה לראות את התחתית".
"אבויה ואיילוס - כמה אהבה ונתינה היו בכם, דבר לא שמרתם לעצמכם", ספד שגיא. "הייתם לנו דמויות למופת בצניעותכם, ברוחב הלב, באנושיות ובאהבה שהענקתם. ינאי וליאלי - זכינו בכם לכל-כך מעט זמן! חייכם הקצרים זימנו לכם אתגרים, אבל אתם הוכחתם לכולם איך מתגברים ומנצלים כל הזדמנות. זכינו בשמחת החיים שהכנסתם לעולמנו, זכינו באהבה שהרעפתם עלינו ועל הילדים, זכינו במעט שהוא עולם ומלואו וציפינו ורצינו עוד כל-כך הרבה יותר".
חבריהם של ליאל וינאי מכיתת לילך: "אהובים שלנו, היום אחרי כל כך הרבה זמן העבירו אתכם לבית, לבארי, למנוחת עולמים. לפני ארבעה ימים התחלנו בית ספר חדש בלעדיכם. אנחנו זוכרים בשנה שעברה איך התרגשתם לעלות לכיתה ז', ועכשיו בתחילת ח' התחלנו כשאתם לא איתנו. מבטיחים שאנחנו תמיד מנסים להנציח אתכם, בכל הזדמנות שיש לנו. חסר לנו הצחוק שלכם, החיוך שלכם, האהבה הבלתי נגמרת
שלכם, והחיבוק שלכם כל בוקר לפני בית הספר. הלב שלנו שלכם לתמיד אנחנו לא נשכח אותכם אף פעם."
איילה (איילוס) חצרוני (73) נולדה בבארי, בת למייסדי הקיבוץ. היא אהבה ילדים בצורה יוצאת דופן, וכשיצאה לשנת שירות בקיבוץ איילות הצעיר, השתלבה כמטפלת בבית ילדים שזכה לשאת את שמה: גן איילה. כשחזרה לבארי, הייתה מטפלת מובילה אהובה ומיוחדת בגנים, שלימדה את הילדים "לצעוק בלחש", ואת האמהות המשיכה לחנוך עוד שנים אחרי שהילדים כבר עברו למסגרות אחרות. לפני כ-20 שנים עברה לעבוד במפעל הדפוס בבארי, ביעילות ובשקט האופייניים לה.
אביה חצרוני (69), אחיה הצעיר של איילה, התנדב במד"א ב-20 השנים האחרונות. הוא נתן מענה רפואי בגזרת בארי, היה חובש בכיר וממפעילי האמבולנס בקיבוץ. את אישתו איוה ז"ל, שנפטרה בפתאומיות כתשעה חודשים לפני הטבח, הכיר בטרם הגיוס לצה"ל. בצבא שובץ ליחידת חרמ"ש בה שירת כחייל סדיר במלחמת יום הכיפורים.
התאומים ליאל וינאי חצרוני (12), נולדו לשירה, ביתו של אביה. בעקבות תקלה חמורה בהתנהלות בית החולים, הלידה הותירה את שירה נכות קשה שלא אפשרה לה לטפל בילדיה. מכאן ואילך הקדיש אביה את כל מאודו למאמץ השיקומי של שירה, ואיילה לקחה את התאומים לביתה אותם גידלה כאילו היו ילדיה שלה. כך יצרו מודל משפחתי ייחודי, אוהב וקרוב. לינאי ולליאל היה קשר מיוחד. מדי יום היו יוצאים עם סבם אביה לטיול בקלנועית, מבקרים את סבתא איוה ואת אמם שירה.