ארז קלדרון בן ה-12, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר יחד עם אחותו הגדולה סהר - ושוחרר בעסקת החטופים, שיתף ברשתות החברתיות את סיפור החטיפה והשבי שלו. מתחושת הבטן שליוותה אותו לפני המתקפה: "עברתי למיטה של אבא" ועד הרגע שהוא לא יכול לשכוח: "אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם". לבסוף, שיתף בתחושות שמלוות אותו מאז ששוחרר והרצון שאביו עופר, שעדיין מוחזק בשבי חמאס, יחזור הביתה.
ארז, שציין את יום הולדתו ה-12 בעודו בשבי, יחגוג בעוד כחודשיים בר מצווה - וכעת הוא קורא לשחרר את אביו שיוכל לעמוד לצידו ביום המרגש.
"ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה", פתח את דבריו ארז. "מחבלים התנפלו עלי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היה מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה".
"תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו - זה רגע שלא עוזב אותי", משחזר ארז את הזוועות שנאלץ חזות בהן. "אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרצית זה לצעוק 'אבא תציל אותי'. אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף".
"סביבי היו מחבלים עם נשקים והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות רק לשתוק", ממשיך קלדרון ומספר על הרגעים הרשונים בשטח הרצועה: "כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות?"
ארז משתף גם על רגעים של תקווה בתוך הסיוט שאליו נקלעו הוא בני משפחתו: "כשהייתי בשבי שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה".
"אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. אתמול שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא התור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא רוצה לגדול יתום", שיתף קלדרון הצעיר.
"רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי 'ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר'. בבקשה תשתפו את מה שאני כותב. אולי זה יגיע לאבא שלי כמו שהקול של אמא שלי הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו אני לא מבקש הרבה - רק את אבא בחזרה".
בסרטון ששיתף בקריאה לשחרור אביו, לקראת בר המצווה שאותו יציין בעוד כחודשיים, אמר ארז: "אבא שלי עדיין בשבי בעזה והוא חייב לחזור. באותו לילה ב-6 באוקטובר הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא טוב, בשש בבוקר עברתי למיטה של אבא שלי ובשש וחצי התחילו מטחים. שמענו יריות חשבנו שזה צהל ואז הכל התחיל".
קלדרון מספר בסרטון על הרגעים שבו נחטף: "הם פשוט שברו את הידית ונכנסנו. אבא שלי מהר רץ לממ"ד. צעק לסהר אחותי לפתוח את החלון ואני קפצתי ראשון. הוא אמר לא להסתכל לצדדים ופשוט לרוץ. בזמן שגררו גופות ראינו הכל ומחבל אחד ראה אותנו ואז הוא לקח אותי לאופנוע שלו".
"אני מסתכל הצידה ורואה את אבא שלי על הברכיים ותוך כדי מחבלים מרביצים לו מכות וזאת הפעם האחרונה שראיתי אותו. אנחנו מגיעים לעזה אני לבד במקום שאני לא מכיר ואני מתחיל לפחד. פחדתי שאני אמות, שיתעללו בי, שלא יהיה אוכל, לא יהיה מים - ויקרה משהו למשפחה שלי. אחרי שהשתחררתי מהשבי גיליתי שאבא שלי עדיין חטוף בעזה".
"בעזה חגגתי יום הולדת 12 ובעוד חודשיים יש לי בר מצווה איך אני אמור לחגוג בר מצווה כשאבא שלי בעזה? יש לי מטרה מאוד ברורה בחיים. שהוא יחזור. תעזרו לי להציל את אבא משבי החמאס. אבא אני אוהב אותך כולנו מחכים שתחזור", אמר.