ב-7 באוקטובר מחבלים פרצו לביתי אחרי שהרגו את בעלי בממ"ד. הם חטפו אותי על אופנוע, המומה, לרצועת עזה. הובלתי עם חברים מהקיבוץ למנהרות החמאס. 49 ימים ארוכים הייתי בעזה ורק אחרי ששוחררתי הבנתי איזה מאבק משפחתי וציבורי אדיר התחולל בחוץ. בשבי עצמו, התחושה שנשכחנו מאחור הייתה קשה מנשוא.
חיים פרי, שהיה איתי במנהרות, אמר לי שהשחרור עוד יקח זמן רב, אולי שנתיים. על מה אתה מדבר? שאלתי אותו והוא ענה "ביבי לא ימהר לשחרר אותנו, אנחנו שמאלנים". מאז, אני חזרתי וחיים היקר נהרג וגופתו עדיין בעזה.
היום, מעבר למילה 'הפקרה' אני מרגישה נבגדת. בגידה של ראש הממשלה שלי בנו, האזרחים שחייהם נהרסו. שמחת תורה, יום שאמור להיות שמח, הפך ליום שלא יישכח לעולם. יום בו נכתב פרק נוסף בספר של העם היהודי, על נביא השקר של מדינת ישראל האהובה.
נתניהו הוא מנהיג כזב שרבים הלכו שולל אחר דעותיו ואחר נסיונותיו הבלתי פוסקים לפצל את העם היהודי על מנת למשול בו. איך אדם שנחשב לחכם יכול היה להשלות את העם כולו שחמאס הוא אירגון שאפשר לחסל אותו בקלות?
איך שלח משאיות עמוסות בבטון שחסמו את כביש 232 במשך שנים? איך העביר כמויות של כספים ביודעו שהם מועברים לחמאס? האם לא ידע למה נועד הבטון? האם לא ידע מה עושים בכספים הללו?
אדם חכם אמור לדעת לשאול את השאלות הנכונות בזמן הנכון אבל ביום הנורא מכל בתולדות ישראל, היתה דממה מצדו. מצד כולם. גם מצד הצבא שלנו, שאנחנו אוהבים וסומכים עליו. אבל מעל הכל - יש ראש ממשלה, שהעדיף להפקיר אותנו. הנשמע כדבר הזה בכל תולדות מדינת ישראל? שראש הממשלה יפקיר לאורך כל כך הרבה זמן את אזרחי המדינה שלו? שיעדיף לנפנף בסיסמה 'חיסול החמאס' במקום שחרור בני ובנות הערובה?
מישהו העלה בדעתו שחיסול ארגון כזה יימשך כל כך הרבה זמן? נתניהו האכיל אותנו בשקרים ומרורים והפקיר את כולנו: אותי ואת בעלי, את ילדיי ואת נכדיי, את שכניי וחבריי, את קיבוצי ואת חבריי מקיבוצים שכנים, את צעירי הנובה שבאו לשמוח.
הוא נתן יד חופשית להמשך ההתעללות וההפקרה, ועדיין ממשיך להפקיר. בינתיים, אנו שומעים על עוד ועוד בני ערובה שמתים בשבי.
ומה לגבי החלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אירועי ה-7.10 ואת הכשל שלו? חייבת לקום ועדת חקירה כדי שלפחות נלמד לפעם הבאה, כי עדיין אויבים יש לנו והרבה. נתניהו מוביל אותנו גם לבידוד בין אומות העולם. ניתנת לו הזדמנות פז לתיקון קטן. נתניהו, שחרר את כולם עכשיו ואולי זה ירשם לזכותך בתולדות העם היהודי.
המאמר לקוח מתוך הספר "מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים" ביוזמת פורום חיים - משפחות להצלת החטופים.