הוא חזר. נתניהו הישן והטוב/רע. המנהיג הפרגמטי/פחדן שמתרחק/בורח מכל עימות, סכנה או הרפתקה. כל אחד שיבחר את מילות התיאור בעצמו, על פי המיקום הפוליטי. נתניהו שנמנע מעימות משמעותי עם חמאס לאורך 17 שנה, שנתן לנסראללה לבנות את המפלצת שלו על הגדר בצפון במשך שנות דור, שהעדיף לקנות זמן במקום לפתור בעיות. הבעיה היא שהוא קנה את הזמן הזה בכסף שלנו. בביטחון שלנו.
אתמול הוא, יחד עם שר הביטחון גלנט, בחר את האופציה ה"קלה" ביותר שהציג לו הצבא: זו לא הייתה מלחמת מנע. זו גם לא הייתה מכה מקדימה, נוסח ששת הימים. זה היה מבצע סיכול ושיבוש שהצליח הצלחה מסחררת. הוא סיכל ושיבש תוכנית פעולה של חיזבאללה, אבל לא שינה שום דבר במצבנו האסטרטגי בזירה הצפונית. נתניהו העדיף את הגרסה הזו על הצעות נועזות יותר, שבהן גולמו מהלכים כוחניים הרבה יותר, שמטרתם אסטרטגית: לפגוע פגיעה קשה, אמיתית ויסודית בחיזבאללה, להחזיר את ההרתעה הישראלית, ולהתחיל לייצר את התנאים לחזרתם של תושבי הגליל העליון לבתיהם, ולחזרתה של ישראל לריבונותה בשטחי מולדת.
המשפט הזה נאמר ונכתב כבר פעמים רבות אבל הוא עדיין נכון: למזלו של נתניהו, לראש האופוזיציה בימים אלה לא קוראים "נתניהו". אם מישהו אחר היה עכשיו ראש הממשלה, נתניהו היה קורע אותו לגזרים, ובצדק. קרוב לשנה כותשים את הגליל, הורסים ושורפים יישובים, עוקרים עשרות אלפי ישראלים מבתיהם, משפילים מדינה, שעד לפני רבע שעה נחשבה למעצמה אזורית, והוא עושה טובה בסיכול שיגורים עתידיים של חיזבאללה במקום לצאת למלחמה על הבית.
בצדק הודיעו לו אתמול ראשי הרשויות בגליל שהם מפסיקים לארח, לתקשר או לדבר עם נציגי הממשלה. נמאס להם. דוברי הממשלה השונים, גם באולפנים, הסבירו אתמול שצה"ל הנחית את מכת השיבוש לא בגלל שהפעם איימו על תל אביב, אלא כי הייתה כוונה לפגוע במטרות אסטרטגיות.
זו אפילו לא בדיחה. ברשותכם, על פי הפרסומים, מדובר בבסיסי 8200 והמוסד. ובכן, אני קובע כאן, שגם אם היה חודר כטב"ם אחד או טיל אחד ופוגע חלילה באחד הבסיסים הללו - לא היה נגרם לישראל שום נזק שלא נגרם לה כבר באלפי רקטות, טילים וכטב"מים, המומטרים על הגליל העליון מדי יום ביומו. אני מרחיק לכת וקובע שהנזק מההפצצות הקבועות של בסיסי צה"ל בצפון, בסיסי ההגנה האווירית, המכ"מים, יחידות הבקרה האוויריות וכו' - גבוה יותר מהנזק שהיה נגרם, אם וכאשר, למשרדי המוסד או מטה 8200. כן, זה לגמרי הפגיעה בתל אביב, והמבצע אור ליום ראשון בבוקר היה לגמרי מבצע "שלום תל אביב". צריך להגיד את האמת, גם כשהיא מרה.
המבצע עצמו היה מדהים. כמעט כרגיל. היכולות שהפגינו המודיעין וחיל האוויר - לא פחות ממזהירות. האיכות של המודיעין שסיפק אמ"ן מחזירה אותנו שוב לתסכול לנוכח חדלון 7 באוקטובר. כדי לדעת איפה בדיוק צריכה ליפול פצצה, כדי שתעלה השמיימה מאגר תת־קרקעי באמצע שום מקום, שבו מאוחסנים עשרות רקטות או טילים - צריך יכולת־על, אומנותית ממש, של מודיעין מדויק. כדי לדעת מתי הם מתכוונים לשגר, מה ולאיפה - כנ"ל. אחר כך צריך לדעת להעלות צי של 100 מטוסי קרב מסוגים שונים לאוויר, לדאוג שהם לא יתגלו ולא ייורטו, לחלק ביניהם את הגזרות והמטרות ולנהל את התסבוכת הזו, שמתרחשת בטרם יפציע אור היום, מעל שטח אויב, במקום הנפיץ ביותר במזרח התיכון.
כל המטרות נפגעו, כל הטילים והרקטות שנועדו להשמדה הושמדו, כל זה קרה בלי אבידות בנפש בצד הלבנוני. כי אנחנו לא רוצים לגרום לנסראללה לנקום שוב. בסך הכל רצינו לחזור הביתה בשלום. אז נסראללה קיבל את הסולם שעליו הוא ירד, בשעה שש בערב, מעץ הנקמה הפתטי שלו בנאום רווי שקרים, מעשיות ובדיות, שנועד להציל משהו מיוקרתו.
מעניין ששניהם, נסראללה ונתניהו, הזכירו אתמול אחד את השני באמירה ש"זה עוד לא סוף פסוק" (נתניהו) וש"חיזבאללה שומר לעצמו את הזכות לתגובה נוספת בעתיד" (נסראללה). שניהם סובלים מביקורת על תבוסתנותם, מהבייס אצלם בבית. בסוף, שניהם רצו לרדת מהעץ בלי לשבור את הראש. לנסראללה זה נוח כי ישראל ממשיכה לדמם בצפון, התושבים ממשיכים לנדוד בארצם, הגליל העליון ממשיך להיות רצועת ביטחון בצד הלא נכון של הגבול. הוא את שלו עשה.
איך זה ייגמר? אין לדעת. האופטימיות שאפשר לחלץ מהיממה החולפת היא עלייה מסוימת בסיכויים לחדש את המגעים שניהל השליח האמריקאי הוכשטיין במאמץ להגיע להסדרה בצפון, והעובדה שחלומו של סינוואר ל"איחוד זירות" נגד ישראל נכזב פעם נוספת. יכול להיות שהציפייה הזו לתגובה של חיזבאללה והידלקות המזרח התיכון כולו החזיקה עד עכשיו את סינוואר בסרבנותו במגעים לעסקת חטופים עם ישראל. יכול להיות שהבוקר, כשהוא מבין שם, במעמקי המנהרה, שהישועה לא תבוא מנסראללה, הוא יגיע למסקנה שהאופציה הכי פחות גרועה מבחינתו היא עסקה עם ישראל והפסקת אש, לתקופה כזו או אחרת, שתאפשר לו לטפח ציפיות כלשהן לגבי העתיד. מהבחינה הזו, הפעולה המוגבלת של ישראל בצפון אכן שירתה את המשך המאמץ להגיע לעסקה בדרום. בואו נקווה שגם זו הייתה אחת ממטרותיו של נתניהו.