בפברואר 2016, כשנה לאחר ניצחון נתניהו בבחירות 2015, כתבתי מאמר ב"הארץ" שנקרא האוטוקרטיה הקפיטליסטית. בסיכום המאמר נכתב: "לא יהיה זה מופרך לטעון כי ישראל מחליקה במורד המדרון החלקלק המוביל להפיכתה לעוד אוטוקרטיה קפיטליסטית... השינוי לא יתרחש ביום אחד הוא יתהווה בתנועות קטנות ובלתי מורגשות עד שבוקר אחד יצבור את המאסה הקריטית הנדרשת להפוך למציאות חיינו".
היום הזה הגיע והתממש ב-20 אוגוסט 2024. הודעת נתניהו כי הוא מוכן בעצם לוותר על מתווה ביידן ועל האפשרות להחזרת חטופינו מהשבי בעזה מסמלת את השלמת תהליך הפיכתה של ישראל לאוטוקרטיה, שהיא בעצם שם נרדף לדיקטטורה. החלטה לא מפתיעה זו של נתניהו, בניגוד לעמדת חלק מחבריו לממשלה ובניגוד לעמדת מערכת הביטחון שחוזרת ומדגישה כי תדע להיערך מבצעית לכל פתרון שיתקבל ובלבד שביא לשחרור החטופים. זה גם קורה בניגוד לרצון הציבור על פי מרבית הסקרים וללא שהתקיים דיון בנושא בקבינט, בממשלה או בכנסת, מסמלת יותר מכל את התהליך שמוביל נתניהו מאז 2015, החותר לכונן בישראל שלטון יחיד ללא איזונים ובלמים. החלטת היחיד של נתניהו לוותר בעצם על חייהם של יותר ממאה איש היא הביטוי העליון להפיכת ישראל לשלטון יחיד דיקטטורי.
ורק למען הסדר הטוב אציין: הרשות המחוקקת היא הכנסת שכמעט ואינה פעילה ובכל מקרה קולה לא נשמע בסוגיות מרכזיות כגון החזרת החטופים, גיוס חרדים או רחמנא ליצלן המשך המלחמה והמשמעויות לישראל. הרשות השופטת, על אף אומץ ליבה של היועמ"שית בהרב-מיארה, נראית מסורסת ומפוחדת ובכל מקרה חלק מהחלטותיה זוכה להתעלמות מצד הממשלה. גם האופן שבו מתנהלים משפט נתניהו וגם ועדת החקירה לצוללות בראשות השופט גרוניס, משקף מורת רוח וחשש כבד של מערכות השיפוט בישראל. הרשות המבצעת ובמרכזה המשטרה ומשרדי הממשלה נחטפו זה מכבר ע"י נתניהו, בן-גביר וסמוטריץ' ולמעשה הפכו את משרדיהם לזרוע ביצועית של תפיסת עולמם הפרטית באופן שאט אט פוגע פגיעה של ממש ביסודות הדמוקרטיה.
מערכות לוויניות אחרות כמו התקשורת, ארגוני העובדים והרשויות המוניצפליות המגלמות עניין ויכולת השפעה פוטנציאלית על הציבור, הפכו לשחקני שוליים. בחלקן הינם נשלטים כיום על ידי גורמים המופעלים ישירות ואו בעקיפין על ידי נתניהו בעוד שחלקם האחר (ועדי העובדים) נמצא בשליטה של אנשי הליכוד הנאמנים לו. בפועל ישראל איבדה כמעט לחלוטין את המאזנים והבלמים שלה וכיום הארגונים הממלכתיים היחידים השומרים ולו לכאורה על מידה מסוימת של עצמאות ועוצמה הינם צה"ל, המוסד והשב"כ. יש האומרים כי גם זאת בערבון מוגבל נוכח האחריות הידועה של ראשיהם למחדל ב-7 באוקטובר 2023.
למרות עוצמותיו ותחכומו של נתניהו ניתן וצריך לנסות ולבלום אותו. ברוח זו חשוב להדגיש שני דברים: הראשון, משטר היחיד שכונן פה נתניהו נובע במידה רבה מהיעדרה של אופוזיציה פוליטית אפקטיבית. גנץ, איזנקוט, לפיד, גולן וליברמן היו צריכים להקים היום בלוק אופוזיציוני ששם לו כיעד להשיג שתי מטרות עיקריות. ראשית, קבלת מתווה ביידן וקביעת פרמטרים ביטחוניים סבירים להסכם עם חמאס (בין החמישה יש שני רמטכ"לים, שני שרי ביטחון וסגן רמטכ"ל).
במקביל לפעול ציבורית באורח אגרסיבי, לקביעת מועד לבחירות חדשות. זאת אחריותה של חמישייה זו ובידיה להיות הבלם האחרון בפני התבססותו של משטר יחיד דיקטטורי בישראל. ראו מה עשה השימוש במילה חופש לקמפיין הבחירות של סגנית הנשיאה האריס. את הדבר השני שצריך לעשות אני כותב ביד רועדת. עם זאת, נוכח היעדר האסטרטגיה שמוביל נתניהו ונוכח התעלמותו מערכי יסוד ביטחוניים והומניים כגון החזרת חטופים, יש מקום לצפות מראשי מערכת הביטחון להרים מסך ולומר לציבור את עמדתם בנושאים שעל הפרק באופן נחרץ וברור. גם אם גלומה בצעד זה סכנה לפיטוריהם, אם יעשה זאת נתניהו ואפשר בהחלט לחשוב שינהג כך. אולי יהיה זה שוב הגפרור שהצית להבות ואשר יוציא מאות אלפים לרחובות, כבליל פיטורי גלנט ואולי יהיה בכך תרומה משמעותית לעצירת התבססות הדיקטטורה בישראל.
חיים תומר הוא בכיר לשעבר במוסד ששימש בתפקידי ראש אגף המודיעין וראש אגף תבל