99 שנים אחרי שהסופר האיטלקי קרלו קולודי תרם לאנושות את השקרן הדימיוני פינוקיו, משה ארנס הביא עלינו את בנימין נתניהו, שהוא שקרן אמיתי לגמרי.
בעקבות ראיון השער של ראש ממשלתנו למגזין "טיים", נזכרתי בארנס, שהיה בין היתר שר החוץ ונפטר לפני חמש שנים. גם מי שלא הסכים לדעותיו העריך אותו כאיש הגון, ערכי וצנוע. כולם קראו לו "מישה", אבל כבר שנים, בכל פעם שאנחנו נחשפים לעוד שקר של נתניהו, נדלק במוחי הכינוי "ג'פטו", הלא הוא הנגר שיצר את פינוקיו, בובה מעץ שקמה לתחייה ולא חדלה לשקר.
במקביל לעבודתו כמנהל שיווק בחברת הרהיטים רים, נתניהו הקים את "מכון יונתן לחקר הטרור" לזכר אחיו יוני. המכון אמנם הפר את חובותיו לשלוח לרשם העמותות דוחו"ת כספיים ולמנות ועדת ביקורת, אבל במסגרתו נתניהו הרשים פוליטיקאים ובהם ח"כ ארנס, שמונה לשגריר ישראל בוושינגטון. הוא בחר כסגנו את נתניהו, בן 32, נאה ורהוט. משם קצרה היתה הדרך לתפקיד השגריר באו"ם. בשובו ארצה נבחר לכנסת ושוב היה הסגן של ארנס, הפעם במשרד החוץ. יצוין ששלושת תפקידיו שקדמו לראשות הממשלה - סגן שגריר בוושינגטון, שגריר באו"ם וסגן שר חוץ - אינם מחייבים ניהול תקציב משמעותי או צוות גדול ואינם קובעים מדיניות. ההצלחה בהם נמדדת בעיקר ברושם, כלומר בכמות החשיפה וביכולת הדיבור.
מאז הוא מדבר. כשמתאים, הוא דובר אמת. ואם לא...
בקיץ 2023, בעיצומו של הניסיון לערוך בישראל הפיכה משטרית, ראש ממשלתנו סירב להתראיין לתקשורת הישראלית אלא לשופרותיו בלבד, אך יצא במסע שכנוע לציבור בעולם ובעיקר בארה"ב. כאילו הם שצריכים לחיות עם "רפורמה" שיזמה קואליציה לגיטימית אך מזדמנת - קל לשכוח שבבחירות ב-2022, הגוש שהרכיב אותה זכה רק במחצית אחוז הקולות יותר מהאופוזיציה. בראיון אחר ראיון, הוא הישיר מבט למצלמה, ותוך שהוא נעזר בכללים ידועים, הוא עבד על מראייניו.
לטעמי, השיא היה בראיון עם וולף בליצר ב-CNN. בליצר חי כמה שנים בארץ, דובר עברית ועבד בתקשורת הישראלית. הוא לא עיתונאי רגיל, אלא בקי בעניינינו, אך גם אותו נתניהו הצליח להטעות.
בתגובה לציטוט מפי אהוד אולמרט, נתניהו אמר בבוז: "אולמרט? תזכור, וולף (אחד הפטנטים שלומדים הוא להרבות לפנות למראיין בשמו הפרטי. זה מדמה אינטימיות עם הצופה שהמראיין מייצג, תוך כדי שמירת מעמדו של מרואיין בעל תואר מרשים), הייתה לו תמיכה של 6% והציבור בעט אותו מהפוליטיקה".
פרישתו של אולמרט מראשות הממשלה לא היתה בתגובה לסקרי דעת קהל. עוד לפני שהוגשו נגדו כתבי אישום, הוא הודיע על פריימריז במפלגת קדימה, ובתוך זמן קצר הוא העביר את השרביט לציפי לבני. למעשה, הוא פעל כפי שדרש יו"ר האופוזיציה דאז, ח"כ נתניהו, שגרס ש"אין למי ששקוע בחקירות את המנדט המוסרי והציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינה". מה שנכון - נכון.
כל הנ"ל גרם לי לגייס קבוצת שגרירים לשעבר לחתום על מכתב גלוי לחברי הקונגרס ולהזהירם שיש להתייחס לדברי ראש הממשלה בחשדנות. לא נעים "להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת" (סליחה על הקלישאה הזו), אך לא אנחנו אלו שבחרנו את הזירה; לא אנחנו החלטנו שזרים הם היעד הראוי למאמצי השכנוע.
אנחנו כמעט שנה במלחמה גורלית, וראש הממשלה טרם מצא לנכון לשבת עם עיתונאים ישראלים, למעט אומרי הן ואמן. כאילו קוראי "טיים" הם שחוששים מדפיקה בדלת, כאילו הם שאוגרים טונה, מים וסוללות, כאילו הם שזכאים לתשובות. במה הוא שיקר לקוראים שיותר חשובים לו מאיתנו, הישראלים שמשלמים את שכרו? ובכן, במה לא? "טיים" עצמו ערך תחקיר מפורט ולא מחמיא שבו השווה את דבריו לעובדות, בין היתר על חלקו בהתעצמות חמאס.
אחרי שפינוקיו הפך מבול עץ לילד והחל בתעלוליו ובשקריו, ג'פטו שם לב ששכח לייצר לו אוזניים, אותו זוג איברים שבאמצעותו שומעים, לומדים ומפנימים. בלי יכולת הקשבה, אדם פועל בעיקר מתוך הצרכים של עצמו ולמען עצמו, בלי קשר לאמת, לערכים ולהשלכות על אחרים.
הכותבת היא שגרירה בדימוס