מאז 7 באוקטובר, כולם שואלים את רותי סטרום איך זה מרגיש להיות אם לשני ילדים שחטופים בעזה. הניתוק מבן אחד בלתי ניתן לעיכול, אז איך אפשר לדמיין שניים. היא מסתייגת מצורת הראייה הזאת. "כל הזמן אומרים לי שלי יש שניים ולא אחד. אבל אני לא חושבת שיש הבדל ביני לבין משפחות אחרות, כי כל אחד לחוד הוא אדם ומלואו", היא עונה.
יאו ואיתו שלה, כפי שהיא ואחרים מכנים אותם, או יאיר ואיתן כפי שהציבור למד להכיר אותם, נלקחו בשבי מניר עוז. כך הודיעו לה כוחות הביטחון לאחר שלושה חודשים בהם הוגדרו נעדרים. "באותו יום הם נשמעו רגועים. שאלתי איך אתם והם ענו אנחנו עשר - ופתאום אין עם מי לדבר. אנחנו לא יודעים איך לקחו אותם, מתי ומה קרה עד שהגיעו לעזה", היא נזכרת.
"קשה לחיות כל כך הרבה זמן בלי לדעת מה קורה איתם ביום יום, איפה הם נמצאים. עד 25 בנובמבר לא ידעתי כלום עליהם, לא שהם חטופים אפילו", רותי משתפת. "כשיצאו נשים שהיו איתם הן סיפרו לי שהם בסדר, שהם לא פצועים. שהם חזקים. אחת סיפרה לי שהחיבור האחרון שהיא קיבלה לפני שיצאה משם הייתה מאיתו שלי. מצד אחד אני שמחה על כל אחד ששוחרר, מצד שני חשבתי שזה יימשך לאט לאט וכולם יצאו. אנחנו יודעים שעדיין הרבה מהם בחיים".
המשפחה עלתה מארגנטינה לפני כ-20 שנה. איתן ויאיר, בני 37 ו-46, הם שניים משלושה ילדים, עם אחיהם עמוס. שלושתם מחוברים מאוד אחד לשני, מספרת רותי. אוהדי הפועל באר שבע, מתים על הרולינג סטונס, טסים לחו"ל ביחד. איתן גר בכפר סבא, עוסק בחינוך, עבד בפנימייה ובתנועת הנוער המחנות העולים. יאיר היב חלק מקבוצת התחזוקה בקיבוץ, ובשאר הזמן ארגן מסיבות והיה אחראי לפאב. "הדוד של הקיבוץ", קוראים לו, "כי כל הילדים אוהבים אותו". "הם הגאווה שלי. אנשים פשוטים, טובים, שעוזרים לזולת. שרוצים ואוהבים לחיות בישראל", אומרת רותי. "אני מחכה שיחזרו במהרה".
בצל התנודתיות בחדשות על שיחות המשא ומתן להשגת עסקה, לקראת הפסגה שתתכנס השבוע, רותי מנסה להישאר חיובית, אך האמונה בממשלה הולכת ופוחתת. "מההתחלה יש לי תקווה שמשהו יקרה, אף על פי שאני רואה שלראש הממשלה והממשלה לא אכפת מהחטופים. רואים שראש הממשלה רק רוצה להישאר בשלטון ועושה הכול כדי שזה יקרה", היא מאשימה.
"אנחנו יודעים עם מי הוא נמצא בממשלה. יש שם אנשים קיצוניים. הם לא חושבים על החטופים, בשבילם הם במקום האחרון. אני רוצה להגיד להם שהלוואי שאף פעם לא יעברו מה שאני עוברת כרגע. זה בלתי נסבל. שאף על פי שלא בחרתי בהם, אני מקבלת שהם הממשלה שלי, של המדינה שבה אני גרה, אז אני מצפה מהם לעשות הכול כדי להחזיר את כולם. במשמרת שלהם קרה אסון בארץ ישראל. הם אחראים והם צריכים להחזיר את כולם הביתה", היא אומרת. "אני מקווה שמשהו כבר יקרה וכולם יחזרו יחד עם הבנים שלי".