ב-7 באוקטובר לא דמיינו שייאלצו לעשות זאת, אך כשהחודשים ללא יקיריהן התארכו, משפחות החטופים נאלצו לתכנן ולהנהיג קמפיין שכנועים סביב הדרישה המובנת מאליה לעסקה. כך, מכבית, דודתם של התאומים החטופים זיו וגלי ברמן, החליטה להגיע הערב למעגלי שיח במסגרת "אירוע אחדות" בכיכר החטופים. ברקע פסגת המו"מ המתקרבת, היא מרגישה שכל קול משנה מול התנגדותם של חלק מחברי הממשלה.
"הקהל הזה בדרך כלל לא מגיע לעצרת בשבת בגלל השעה", היא מסבירה על האירוע, יוזמה של מועצת יש"ע וקיבוץ נחל עוז לציון ליל תשעה באב. "בעיניי רובם איתנו ומי שמגיע לפה החטופים חשובים לו", היא מדגישה, אך מוסיפה: "אני חושבת שהשיח המקרב יכול לשנות דעות בחלק מהציבור שמתנגד, והוא משפיע על הפוליטיקאים שלו. צריך לשכנע את הלא משוכנעים".
"אנחנו מרגישים שהכול מאוד שברירי, במנעד קיצוני", משתפת מכבית באווירה האופפת את השבועות האחרונים. "כל יום אתה יכול לקום להתנגשות חזיתית כזאת או אחרת, עם התכוננות למלחמה רב-זירתית. אנחנו מחכים בדריכות ליום חמישי, ועד אז זה נצח. קיבלנו בסוף השבוע את ההודעה מהמינהלת שהמתווכות הצהירו על פגישת פסגה ובינתיים הכול יכול לקרות. אנחנו מרגישים שיש חלון הזדמנויות לעסקה שתכלול את כולם. לא להשאיר אף אחד על אדמת עזה. את החיים והחללים. מבחינתנו אין מחיר".
"אנחנו כבר לא מדברים על השבה, אלא על הצלה, של גלי וזיו והאחרים", היא מבהירה. "זאת שאלה של חיים ומוות. אנחנו יודעים בידיים של מי הם נמצאים. התחושה היא שחלון ההזדמנויות עלול לא לחזור. אנחנו שומעים את שר הביטחון והמעורבים במשא ומתן ומבינים שיש הבשלה. אלה מונחים קשים, מעולם העסקים ולא בני האדם, אבל זאת המציאות".
"אני יכולה רק לקוות שהם בני אנוש", היא מוסיפה. "אני רוצה להאמין שיש בהם מצפון וערכים, ערכים יהודיים. שברגע האמת ירימו את היד ולא יחרצו את גורל האהובים שלנו. גלי וזיו נחטפו כאזרחים באכזריות ואנחנו יודעים שהתנאים שם קשים, שמענו באופן אישי עדויות. אנחנו נמצאים עם החטופים שעברו ויודעים מה הם עברו. מי יכול לשרוד את הגיהינום הזה? לא נתפס שהעסקה לא תצא לפועל".
ביום ה-52, כשחטופות מכפר עזה חזרו מהשבי, הן סיפרו למשפחה שהמחבלים לקחו את זיו וגלי בני ה-26 יחד מקיבוץ והפרידו ביניהם כשהגיעו לרצועה. "שמענו עוד עדות על מצבם, שהם הלומים, מבוהלים, ועם זאת יחסית במצב תקין. מאז לא שמענו עוד, וזה נצח מבחינתנו. אבל אנחנו מלאי תקווה שהסוף יהיה טוב. אני מפחדת שהם יחזרו וישאלו: איך לא החזרתם אותנו? למה זה לקח כל כך הרבה זמן?"