12 מטוסי F-22 של חיל האוויר האמריקאי השלימו אתמול מסע של יותר מ-10,000 ק"מ מבסיס אלמנדורף באלסקה, עם שרשרת של תדלוקים באוויר ונחיתת ביניים בבריטניה, כאשר מיקום הבסיס במזרח התיכון שבו נחתו לא פורסם מטעמי ביטחון.
האמריקאים לא ממהרים לטלטל ברחבי העולם את ה-F-22 ראפטור (זן של דינוזאור טורף). מטוס הקרב החמקן הזה מוצב בשגרה באלסקה כחולייה חשובה מול האפשרות של תקיפה רוסית נגד אדמת ארה"ב, שנראתה ב-20 השנים האחרונות תיאורטית, משחקי מלחמה של גנרלים, והיום - לך תדע. ובכל זאת, הם ויתרו על חלקם לטובת הרתעת איראן והגנת ישראל.
זהו גם מטוס יקר מאוד, כ-350 מיליון דולר עלתה כל אחת מ-187 היחידות שייצרה לוקהיד מרטין, עם בואינג כקבלנית משנה, עד 2011, ובכל רגע רק כ-130 מטוסים מבצעיים ואינם נמצאים באחזקה, השבחה או מוגדרים כמטוסי אימון. יש היום קונצנזוס בוושינגטון שהייצור של המטוס הזה, שהיה אמור במקור להחליף את ה-F-15 ונהגה עוד בסוף המלחמה הקרה, הופסק מוקדם מדי, ושלארה"ב יש פחות מדי מטוסים לעומת האיומים המתרבים, בעיקר מסין. התכנית הייתה לייצר לפחות 442 מטוסים, אבל בתחילת העשור הקודם היה לפנטגון וחיל האוויר האמריקאי חשוב יותר להראות לקונגרס מחויבות לF-35- הצעיר מחשש שהפוליטיקאים בוושינגטון ינסו לבטל את הפרויקט היקר, והם ויתרו על המשך הייצור של ה-F-22.
בניגוד ל-F-35, ארה"ב מעולם לא מכרה את ה-F-22 לאף מדינה זרה. הדבר אפילו נאסר בחוק, בכלל יכולותיו המתקדמות, שחלקן עדיין חסרות תחרות 27 שנים אחרי טיסת הבכורה שלו. ביל קלינטון המליץ לקראת תום תקופת הנשיאות השנייה שלו לאשר לישראל לרכוש אותו, אבל ממשל בוש לא קידם את המהלך בין השאר כי בחיל האוויר ובמשרד הביטחון העדיפו לקדם רכישה עתידית של F-35, שיהיה זול יותר לרכישה ולאחזקה, במהלך שייצר יותר תעסוקה לתעשיות הביטחוניות בארץ ויותר אפשרויות לשלב במטוס יכולות שפותחו בישראל.
אז מה כל כך מיוחד במטוס הזה?
הוא גדול יותר פיזית מהאף-35, ויש לו ארבעה תנאי חימוש פנימיים לעומת שניים בחמקן הקטן יותר, כך שהוא יכול לטוס למטרה עם ארבע פצצות מונחות ושני טילי אוויר אוויר במצב חמקן לגמרי. הוא מצויד בשני מנועים במקום אחד, ויש לו מה שמכונה "רדיוס מבצעי" קצת יותר ארוך, כ-1,500 ק"מ הלוך-חזור. המנועים האלה מעניקים לו שתי יכולות יחודיות.
הראשונה: אפשר להסיט את זרם הפליטה הסילוני למעלה ולמטה, מה שמכונה "היגוי וקטורי", ולהשתמש במנועים לסייע גם לתמרון המטוס, תכונה חשובה בקרבות אוויר וביכולת להתחמק מטילים.
השנייה: ה-F-22 היה המטוס הראשון בעולם עם יכולת שיוט על (סופר קרוז): הוא יכול לטוס במהירות על קולית של עד 1.8 מאך, כלומר כ-2,000 קמ"ש בגובה רב, בלי להפעיל מבערים, הדרושים כדי להגיע למהירויות כאלה במטוסי קרב אחרים. לכן הוא היחיד שמסוגל לבלות זמן רב במהירויות כאלה, שיגמרו את הדלק מהר מאוד לאויבים שלו.
חוץ מזה, כמטוס החמקן השלישי של האמריקאים אחרי ה-F-117 וה-B-2, שולבו בו לקחים אחרים שהפכו אותו לא רק קשה מאוד לאיתור בידי מכ"ם, אלא גם בידי חיישנים אחרים. לא רק שיש לו חתימת מכ"ם של טיפת מתכת, פליטות החום שלו טופלו כדי שטילים מונחי חום יתקשו לאתר אותו, וגם השידורים האלקטרונים שלו תוכננו כך שיהיה קשה מאוד לאתר אותם, לשבש אותם, ולזהות את נוכחותו בסביבה לפיהם.
ויכולות השידורים האלה, היא הבסיס ליכולת העיקרית שהביאה את האמריקאים להזיז אותו לאזורנו. כי ה-F-22 יכול לנצל את יכולתו לשייט בשקט בגובה רב, לאתר מטרות בשלל החיישנים שלו, ולשדר את המידע שלהם למטוסים אחרים ולמפקדות בעורף. יש לו יכולות של מטוס בקרה אווירית כמו האיוואקס האמריקאי או הנחשון הישראלי, וגם איתור מכ"מים ומטרות אלקטרוניות אחריות ושיבוש שלהן שעד היום היו רק למטוסי ל"א יעודיים, גדולים ופגיעים.
כשהוא משייט מעל גובה הקליטה של מכ"מים קרקעיים, ייתכן שמעל איראן עצמה, הוא יכול לאתר שיגורים של נחילי כטב"מים תוקפים, להעביר את איתורי המטרות שלהם למטוסי קרב שיחכו להם בדרך ולסייע למערכת לחלקם אותם ביניהם, לדרוך את מערכי ההגנה האווירית, או לטפל במטרות שייראו לטייס דחופות יותר באמצעות טילי האוויר אוויר שלו.
F-22 הוא סייר, צלף, מכונת ייצור מטרות והרג במטוס אחד. הוא עולה כמו יותר משלושה F-35, שקיבל חלק מיכולות איסוף המודיעין שלו, אבל לא כולן, ולא באותה עוצמה. ארה"ב יודעת שאת ה-F-35 היא מייצאת למדינות אחרות, וה-F-22 רק שלה, ודואגת לטפח את יכולותיו היחודיות שיישארו רק שלה.
"המטוסים האלה יכולים להיות פלטפורמת הגנה רבת ערך, ומוסיפים למפקדים גמישות מבצעית", אמרה בתדרוך סגנית דוברת הפנטגון, סברינה סינה. "הם שולחים מסר של התרעה ושאנחנו רוצים לראות את המתח נרגע".
התכנית הייתה להתחיל להוציא את המטוס משירות ב-2030. אבל פיתוח היורש המסווג שלו, שמכונה בינתיים NGAD, ראשי תיבות של הדור הבא של מטוס דומיננטיות אווירית, נתקל בינתיים בקשיים. התעשיות הביטחוניות בארה"ב הבהירו לפנטגון שהיכולות העוד יותר דמיוניות שהוא דורש מהמטוס העתידי יעלו את מחירו ל-500 מיליון דולר ליחידה, והגנרלים שלו עושים כעת חישוב מסלול מחדש. בדיקה לגבי חידוש ייצור ה-F-22 בדגם מחודש העלתה שמהלך כזה יעלה כמעט כמו פיתוח מטוס חדש.
בינתיים הם מקדמים השבחה נוספת ל-F-22 הקיימים, בעלות של כמעט 50 מיליון דולר למטוס, שתכלול למשל הוספת מיכלי דלק חיצוניים חמקנים ואווירודינמיים, שיעלו את הרדיוס המבצעי שלו ל-2,200 ק"מ, ויגדילו ב-50% את זמן השהייה שלו באוויר ללא תדלוק. בקרוב נדע אם הם יספיקו לשלב בהשבחה לקחים מהמערכה הטרייה נגד איראן.