מערכי הבריאות והחוסן של מטה משפחות החטופים פרסמן היום (חמישי) דו"ח מומחים מיוחד על ההשלכות הבריאותיות של 300 ימים בשבי. על פי הדו"ח, סיכויי ההישרדות של החטופים יורדים בחדות ככל שעובר הזמן בעקבות תנאי השבי הקשים.
ההבעיות העיקריות שצוינו בדו"ח הם רעב, התייבשות, תנאי תברואה לקויים, חשיפה למחלות מידבקות, טראומה נפשית כתוצאה מהתעללות ובידוד, פציעות שלא טופלו והיעדר מספיק אוויר ותאורה.
גרף הישרדות (תיאורטי) שהוכן על ידי פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה, ממחיש את שיעור התמותה המואץ בקרב החטופים. לפי הגרף, ככל שהזמן מתקדם, מספר השורדים פוחת בחדות - ולבסוף אף אחד מהם לא יישאר בחיים.
הבעיות הבריאותיות העיקריות
- סיכונים לחולים במחלות כרוניות: החטופים עם מחלות כרוניות עומדים בפני סיכונים חמורים עקב היעדר גישה לתרופות ולטיפולים. מחלות כמו סוכרת ומחלות לב וכלי דם עלולות להחמיר ללא טיפול מתאים.
- בעיות ראייה, שמיעה וניידות: חטופים הזקוקים לעזרים כמו משקפיים ומכשירי שמיעה נפגעים ביכולת לתפקד. תנאי השבי, כמו היעדר גירוי חושי, מחמירים את מצבם הפיזי והנפשי.
- בעיות תזונה ועיכול: החטופים סובלים מרעב, צמא ותנאי תברואה לקויים. צרכים תזונתיים מיוחדים כמו מחלות מעי דלקתיות אינם מקבלים מענה, מה שמוביל לסיבוכים מסכני חיים.
- סיכונים לנשים: החטופות עומדות בפני סכנות של אלימות מינית והשלכות פיזיות ופסיכולוגיות חמורות, כולל הריונות פוטנציאליים ללא טיפול רפואי.
- מחלות זיהומיות: תנאי מחיה לקויים מובילים לזיהומים ובעיות נשימה. יש עדויות למחלות כמו פוליו.
הלחץ וחווית האובדן העמום המתמשכת פוגעים גם בבריאותן של משפחות החטופים, ומובילים לעלייה בתחלואה ובתמותה.
ד"ר עינת יהנה, פסיכולוגית שיקומית מומחית, ממערך הבריאות מדגישה את הטראומה הפסיכולוגית הקשה שחוות משפחות בני ערובה עקב המצב הממושך של "אובדן מעורפל", הגורם לחרדה, דיכאון ו-PTSD. טראומה מתמשכת זו מובילה לליקויים תפקודיים חמורים, הזנחה בריאותית והתפרצות מחלות כרוניות בקרב בני המשפחה עקב להחץ הטראומטי המתמשך.
המחקר שלה, שנערך עם פרופ' חגי לוין, מדגיש את הצורך הקריטי בשירותי תמיכה מקיפים כדי לתת מענה להשפעות העמוקות הללו על הבריאות הגופנית והנפשית. הדוחות מדגישים את הצורך הדחוף בהתערבויות מיידיות לטיפול בסיכונים בריאותיים חמורים אלה ולמתן תמיכה מקיפה הן לחטופים והן לבני משפחותיהם.
ד"ר אמיר בלומנפלד, לשעבר ראש ענף טראומה בחיל הרפואה, מזהיר כי השבי הממושך בתנאים קשים, כמו כליאה במנהרות, מוביל לפגיעות בריאותיות פיזיות ונפשיות קשות. לדברי בלומנפלד, ניתן לומר בוודאות גבוהה כי כל מי שנשבה ונותר בחיים סובל כעת ממחלות ותופעות שונות שיחמירו עד כדי סיכון חייו, במידה ולא ישוחרר בקרוב.
פרופ' יובל חלד, לשעבר פיזיולוג ראשי בחיל הרפואה, מדגיש כי תת-תזונה, פציעות לא מטופלות ותברואה ירודה גורמים להידרדרות פיזית משמעותית, מה שעלול להוביל לשיעורי תמותה גבוהים יותר ולהשלכות בריאותיות חמורות לטווח ארוך.
בנוסף, פרופ' מארק קלרפילד, מומחה לגריאטריה, מציין כי חטופים קשישים פגיעים במיוחד בשל מצבם הכרוני והיעדר טיפול רפואי, מה שמעלה משמעותית את הסיכון שלהם למוות.
ממובילי מערך החוסן במטה, פרופ' אילנה קרמר, פרופ' עפרית שפירא-ברמן, מיה שחר וד"ר רן פלד הדגישו את הטראומה הפסיכולוגית הקשה שחווים החטופים לאחר 300 ימים בשבי.
החטופים סובלים מ"רכבת הרים" מופרעת מתמדת של רגשות, המתנדנדת בין תקווה חולפת לייאוש עמוק. האיום הבלתי פוסק על חייהם והתנאים הקשים גרמו ללחץ רגשי עצום, החמיר את הסבל הפסיכולוגי ומערער את התקווה והאמון.
דו"ח המומחים הוכן על ידי מומחים מובילים בתחומם, המתנדבים במערכי הבריאות והחוסן במטה משפחות החטופים.