מצרים עלולה לצמצם בקרוב את היתרון האיכותי של חיל האוויר באזור, באמצעות רכישת מטוסי קרב חמקנים מסין. נוסף על כך, מציעים הסינים למצרים את ה"לביא הסיני": מטוס ה-10-J המבוסס, לפי פרסומים זרים, על מטוס הקרב הישראלי שבוטל.
בתחילת החודש ביקר בסין מפקד חיל האוויר המצרי, לוטננט גנרל מחמוד פואד עאבד אל-גאווד, ונפגש עם עמיתו הסיני, גנרל צ'אנג דינגצ'ו ועם פקידים בכירים בתאגיד ייצוא הנשק והתעשייה של סין. הוא צפה במפגן יכולות של הדגם החדש, J-10C. לפי דיווחים מבייג'ינג, היה הביקור חלק מניסיון למכור למצרים מטוסי קרב מתקדמים. אף שמאז חתימת הסכמי השלום עם ישראל ב-1979 וקבלת סיוע ביטחוני מארה"ב רכשו המצרים מטוסי פאנטום ו-F-16, הם מקפידים לגוון את ספקי הנשק שלהם. בשנים האחרונות הם רכשו מטוסי דאסו ראפאל מצרפת, ובמהלך השנים רכשו גם מטוסי קרב סיניים מדורות קודמים, שהיו גרסאות של מטוסי מיג שהפעילו המצרים מאז ימי הברית עם הרוסים. בשנים האחרונות רכשו המצרים מסין מטוסי אימון וכלי טיס בלתי מאוישים, לצד ספינות וצוללות. בניגוד לארה"ב, שעצרה סיוע ואספקת נשא למצרים על רקע הפרת זכויות אדם, סין לא נוהגת להתערבות פוליטית במקרים כאלה אצל מדינות שרכוש ממנה אמצעי לחימה.
ה-J-10C הוא כאמור הגרסה האחרונה של מטוס הקרב שהמריא לטיסת בכורה ב-1998, כעשור לאחר שממשלת ישראל ביטלה בלחץ אמריקני את בניית הלביא, ולפי פרסומים זרים מכרה את התוכניות שלו לסין, כחלק מהניסיון להקטין את עלויות ביטול הפרויקט. הדגם החדש מצויד במכ"ם AESA ובמערכות לוחמה אלקטרוניות מתקדמות יותר.
ה-J-31 הוא התשובה של הסינים ל-F-35, ומבוסס לפי ההערכות גם על חדירות שביצעו שירותי המודיעין הסיניים למינהלת המטוס בפנטגון. קיים דמיון רב בין המטוסים, והסינים טוענים למאפיינים דומים מבחינת הרדיוס הקרבי, כ-1,200 ק"מ, והמהירות המירבית, 1.8 מאך בגובה רב, והוא מצויד גם כן בשני תאי נשיאת חימוש פנימיים ובכושר נשיאת חימוש כולל במשקל שמונה טונות. כמו המטוס האמריקאי, ה-J-31 מיוצר גם בגרסה להמראה מבסיסים יבשתיים וגם מנושאות מטוסים, אך לא קיים בגרסת המראה ונחיתה אנכית.
ישראל היא כיום המדינה היחידה במזרח התיכון שמפעילה מטוסי קרב חמקנים, מה שמעניק לחיל האוויר חופש פעולה באזור. עסקה למכירת ה-F-35 לאמירויות בוטלה לאחר שהאמירתים סירבו להגבלות שהטילו האמריקנים, בעיקר בגלל חשש שקשריהם עם סין יובילו לחשיפת סודות המטוס. גם מכירת החמקן לטורקיה, שהיתה שותפה בפרויקט, בוטלה בגלל התעקשותה לרכוש מערכת הגנה אווירית רוסית, שהיתה יכולה לסייע למוסקבה לקבל נתונים מסווגים על יכולות החמקנות של המטוס.