נניח לרגע שהעימות שבתוכו אנחנו חיים יסלים עוד, כיוון שאי אפשר עוד לשלול על הסף: מלחמה כוללת עם לבנון, שאריות חמאס בעזה ומתקפה אווירית מצד איראן או כוחות הסרים למרותה כמו החות'ים בתימן. לא מופרך, נכון?
איך ישראל תיכנס לשלב הזה של המערכה? ובכן, קשה להגדיר נסיבות אידיאליות לצרה צרורה שכזאת, אבל קל מאוד לקבוע שמשינת ישראל וצבאה יגיעו אליה במצב רע מאוד: הצבא, שנמצא בחודש העשירי למלחמה יגיע אליה תשוש, כשמכסת כוח האדם שלו מנוצלת עד תומה.
מערך המילואים יגיע אליה אחרי שביצע כבר כמה סבבים של גיוס, מה שאומר שמילואימניקים ששרדו כלכלית ומשפחתית את הגל הראשון והשני, יגיעו אל השלב הבא כשיכולותיהם הכלכליות ואולי גם המשפחתיות כמעט שמוצו עד תום, "כלכלת החימושים" תתחיל לקבל הודעות מהבנק שיזהירו מפני חריגה ואפרופו מינוסים, קופת המדינה, שעברה בתוך כשנה וחצי מעודף של עשרות מיליארדים למינוס של 150 מיליארד שקל, תתקשה לספק את התמיכה הכלכלית הנדרשת למאמץ המלחמתי ולהשלכות האזרחיות שלו.
הדברים לא נכתבים כדי לייאש חלילה, אלא כדי להבהיר ש"בזבזנו" יותר מתשעה חודשים, חלק מהם בניסיון למנוע את הבלתי נמנע. יושב אהוד אולמרט, ראש ממשלה לשעבר, באולפנים ומעריך שעימות מול לבנון, הגם שיסתיים בניצחון ובהשמדת חיזבאללה, עלול לגבות את חייהם של אזרחים ישראלים כמספר הקורבנות בכל מלחמות ישראל מאז הקמתה. בתרגום לעברית מפורשת יותר: עשרות אלפים. אכן אסון גדול.
אז נכון שלא חייבים להאמין לכל מילה של מי שהלבנתו על ידי התקשורת הישראלית מוכיחה שיש לה מערכת סטנדרטים כפולה, אבל גם אם הוא מגזים, הרי שאפשר להעריך שארגון טרור שחלק ממאמציו בחודשים האחרונים הוקדש להוכחת יכולת (למשל הכטב"ם בשמי חיפה), יצליח לפגוע בישראל הצורה כואבת במסגרת עימות שכזה. כלומר, גם אם עשרות אלפים של נפגעים בעורף היא הערכה מופרזת, אלפים הם הערכה כמעט ודאית.
זאת ועוד, מתקפת טילים וכלי טיס שונים מאיראן נבלמה בהצלחה, אבל אוי לנו אם לא הפעילה במקביל את כל פעמוני האזעקה: האיראנים מסוגלים והם כבר העזו פעם אחת, שוו בנפשכם מתקפה כזאת שתארך יותר מלילה אחד, תארו לכם שעימות כזה נערך שוב כשלאיראן יש כבר יכולת לחמש טילים בליסטיים בראשי נפץ גרעיניים.
שוב נזכיר כי הדברים לא נכתבים כדי לייאש, אלא כדי לזעוק כאן (שוב, דברים דומים נכתבו כאן כשהמלחמה הייתה עדיין בחיתוליה) שהגיע הזמן שישראל תשקול את תפיסת הביטחון שלה ותתחיל להגיב כראוי לאיומים על בטחונה.
כשכתבתי כאן, במה שנראה במבט לאחור כראשית המלחמה, שמוטב היה לו ישראל, במקום לשחוק את צבאה במלחמות שבהן ניצב בסופו של דבר טרוריסט מול לוחם, חמושים שניהם בנשקם האישי בלבד, הייתה מנצלת את הייתרון הטכנולוגי שלה וגובה את מחיר המלחמה מהאויב בתשלום אחד, כתב לי בכיר מאוד המערכת הפוליטית שהדברים מעניינים, אבל, הוסיף ושאל: האם לא היינו שוחקים כך את התמיכה הבינלאומית שסייעה לנו לפתוח את הפער הטכנולוגי הזה? השאלה הייתה במקום, את התשובה נדמה שנותנים האירועים שקרו מאז.
היאהוד נהיו מג'נונים
נחזור אל מה שנכתב כאן אז: ישראל, מלקקת את פצעי ה-7 באוקטובר עם מעל ל-1,200 נרצחים, הייתה צריכה לגבות מחיר גבוה פי עשרה מהאויב בפצצה אחת ולהודיע שלא תהסס להמשיך לפעול לפי התחשיב הזה גם בעתיד - ולא רק בעזה, אלא גם בביירות, ואם נצטרך, אף בטהרן.
מי שחשב שמדובר באכזריות ובפשע נגד האנושות, מוזמן למנות את הקורבנות האזרחיים בעזה בחודש העשירי של המלחמה. גם מי שלא יתפתה למספרים שמספקים ארגונים פלסטיניים, יראה שמניינם עומד על בערך פי שניים עד שלושה (אם לא למעלה מכך, שכן קשה לחשב כמה אזרחים כולל המספר הזה). כלומר, הטיעון ההומניטרי לא תקף כאן.
ומה עם מי שטוען בשם האינטרס הבינלאומי? ובכן, נכון: מהלומה שכזאת בעוד רכבת אווירית של מנהיגים מכל העולם עושה את דרכה לישראל (זוכרים?) הייתה פוגעת באינטרס הישראלי לזמן קצר, אבל הייתה מובנת יותר על רקע הטראומה שייצרו מראות הטבח בשמחת תורה.
הערבים היו אומרים שהיאהוד נהיו מג'נונים - בסופו של דבר, השפה המדוברת היחידה, למרבה הצער, שמבינים באזורנו. בעולם היו מגנים, אולי אפילו תובעים אותנו לדין בבית הדן בהאג ופה ושם מכריזים על אמברגו נשק... רגע, רגע, אתם רוצים להגיד ששני אלה כבר קרו למרות שהשתדלנו להוכיח שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם?!
במשך יותר מתשעה חודשים שחקנו את הכוחות הצבאיים, הכלכליים והנפשיים שלנו, רק כדי להגיע לנקודה שבה אנו אומרים לעצמנו שאין ברירה - יעלה כמה שיעלה בחיי אדם, בהרס תשתיות ובכסף, אנחנו מוכרחים להגיב בעוצמה עמוק בתוך שטח האויב. איך לעזאזל לא התחלנו משם?
באמת, לגייס את החרדים?
קוצר הראייה הזה - ממש כמו המחדל הנוראי של ה-7 באוקטובר, הוא רב מערכתי, כלומר: לא רק אצל בכיר הדרג המדיני שכבר לא יכול לחכות למסירת הכביסה שלו בוושינגטון, אלא גם בצבא שבטוח שכל מה שהוא צריך עכשיו הוא להכשיר כמה אלפי בחורי ישיבה למשימות בטחון-שוטף (בלי קשר לעובדה שאי אפשר עוד להלבין את מסלול ההתחמקות משירות הזה).
כן, כבר הבנו שרוצח שניצב על גבולה של ישראל לא ייבלם רק על ידי מערך תצפית מתוחכם שיזהה אותו ויעיר את המל"ט שיחסל אותו, ללא מגע יד אדם. הבעיה היא שמיהרנו להסיק שהדרך הטובה ביותר למנוע ממנו לבצע את זממו היא חייל ישראלי שיימצא בעמדה שמולו.
מה האלטרנטיבה? בואו נגיד שידיעה שלו שכל פגיעה בישראלי תביא למותם של עשרה, מאה או אלף אזרחים בעיר הגדולה שנמצאת בגבו, לא תזיק.
מה אתם אומרים? שזה לא מקובל על העולם? נכון, אבל האם מה שאנו עושים עכשיו ומוליד חדשות לבקרים את צמד המילים "הותר לפרסום" (רק מפני שבטיפשותנו הבאנו את העימות הזה למצב של אחד מול אחד) מקובל על מי שאנו מחשיבים עדיין לידידינו?
אז רגע לפני שהיא מרחיבה את העימות, שיש חשש כבד שידרדר לכדי מלחמת כל בכל, הגיע הזמן שישראל תנסח מחדש את תפיסת הביטחון שלה ותעביר אותה לפסים התקפיים, כאלה שיעשו שימוש ביתרונות (המצטמצמים!) שלנו מול האויב, כאלה שאפשר שיעוררו עלינו את חמת העולם בתשלום אחד ולא טיפין-טיפין (גם חובות בתשלומים מסתכמים לבסוף לאותו הסכום), אבל לפחות ירתיעו את האויב.
"בכל המזרח התיכון רואים" התפאר שר הביטחון בתקיפה בתימן. נכון, אבל היו צריכים לראות ולהרגיש אותנו כבר מזמן בכל המרחב, מביירות ועד לטהרן.
כל מעשה אחר סופו שגם יאריך את ההתשה הנמשכת על חשבוננו כבר עמוק אל תוך החודש העשירי שלה , אבל בעיקר - לא ימנע מאתנו את יום הדין. הטפטופים בדרום נגמרו בטבח נוראי, האם נחכה עד שגם הטפטופים בצפון יגבו את מחירם בדם, או שמא נקדים ונעשה מעשה - אבל בבקשה, לא כזה ש"יאותת" לאויב, שיש לנו יכולות חריגות, אלא כזה שגם יעשה בהן שימוש מרתיע.