כשרוג'ר ווטרס היה כוכב, הוא זוהה עם המשפט "אנחנו לא צריכים חינוך". עכשיו, 45 שנה אחרי ובעשור התשיעי לחייו, ווטרס מוכיח בראיונותיו שלא רק חינוך הוא לא צריך, אלא גם מידע בסיסי. הוא מתארח באולפנים כמדינאי-על שפתר את בעיית השלום במזרח התיכון, ממלמל לעצמו בקול רם, פולט סיסמאות אנטי-ישראליות קיצוניות ומופרכות ומתרסק פעם אחר פעם בכל מפגש עם המציאות. בראיון האחרון שהעניק, הכחיש ווטרס את מעשי האונס של חמאס ב-7 באוקטובר ואת העובדה שהתינוק כפיר ביבס עדיין נמצא בשבי. ההופעות המביכות שלו, מעניין לציין, הן מהנכסים המניבים ביותר של ההסברה הישראלית.
אין אפילו טעם לדון בעצם הטענות של ווטרס, שכבר בזמן אמת נחשפות כעורבא פרח, או להתייחס בכובד ראש למופע כה ביזארי של בורות ורדידות. ווטרס לא מייצג תופעה רחבה, אלא מקרה שוליים של אמן בריטי שהחליט להזדהות דווקא עם העזתים, שמלמדים שנאת יהודים כמקצוע. כשווטרס פותח את פיו הוא לא באמת משכנע מישהו, ואם הוא גורם לתזוזה בדעת הקהל - זה רק בכיוון ההפוך מזה שאליו מתכוון. הוא טוב לנו, ווטרס: בעולם החדש, שבו "אנטישמי" נקרא "פרו-פלסטיני", ו"יהודים" נקראים "ציוניים", טוב להראות לפעמים את דמותו של השותף האירופאי; זה שממנו, לפחות, היה אפשר לצפות להסבר מלומד יותר מאשר ממי שרואים בעזה תירוץ לגיטימי לצאת לשרוף את פריז או את טורונטו.
ואכן, ווטרס מספק את הסחורה. הוא קיצוני, חף מידע, מנותק מהמציאות. הקביעה שלו ש"חמאס לא אנס" היא דוגמה טובה: כל צופה אינטליגנטי יודע שאין לדברים אלה כל משמעות, חוץ מהשאלה: כמה רחוק ירשה לעצמו האנטישמי ללכת הפעם?
מבחינתנו, ככל שירחיק ללכת - כך ייטב. הוא מראה לעולם כולו כמה קלוש הנרטיב האנטיש... סליחה, ה"פרו פלסטיני", השוטף את הרחובות ואת הרשתות. אם יש מישהו שהיה יכול למצוא צדק בעמדות האנטי-ישראליות, בא ווטרס מדגים שאין בהן אלא שטחיות ושנאה - והלוא זה בדיוק מה שניסינו להסביר.
האירוויזיון לימד אותנו על ההבדלים ביחס לישראל בין המיעוט הצעקני התוקף אותנו, לבין הציבור האירופי בכללותו, המחבק אותנו. הוא מחבק אותנו לא מעט בגלל האלימות שהוא רואה בשכונותיו שלו, מעשה ידי האספסוף הצמא לאנרכיה הצועד בכיכרות, וגם בזכות דמויות כווטרס, שרק מדגישות מהיכן נשקפת הסכנה האמיתית, מי המאיים ומי המאוים. זה טוב בהרבה מאותם אנטישמים מנומסים ומנומקים, שהופכים את היוצרות בצורה אינטליגנטית יותר. מהבחינה הזאת, אין עוד נכסים הסברתיים כמו ווטרס, שכל ראיון שלו הוא דלק להסברה הישראלית.
אין כל פלא שהבחור של "היי! מורים! עזבו את הילדים בשקט", שהיה יורק על צופים בהופעותיו, מייצג היום את מה שמנוגד לעם היהודי - עם של חינוך, תרבות ומצוינות. אבל מי היה מאמין שנקבל ממנו תועלת הסברתית כה רבה?
הכותבת היא יו"ר ויצו העולמית