"אות מתה מבחינת המאבק": ההתפרקות של מטה משפחות החטופים

ברגעים אלה, משפחות חטופים ומפגינים למען שחרורם צועדים מתל אביב לירושלים. "אסור לנו לפספס את ההזדמנות, לא ניתן לטרפד את העסקה", הבהירו עם יציאתם לדרך. מילים אלה בדיוק יכלו להיכתב לפני חמישה חודשים, במסע הקודם לבירה. אז הייתה זו פעולה של מטה המשפחות. היום, בתוך גל עזיבות בעלי תפקידים שאינו נגמר וריסון מתגבר של המאבק, איש אינו מופתע שהמטה אינו מוביל אותו שוב.

הפער בין שני האירועים מציג את התמונה כולה. הנוכחות בעצרת השבועית ב"כיכר החטופים" הידלדלה בחודשים האחרונים. מאלפים רבים, עשרות אלפים אפילו בשיא, נותר גרעין קשה של כאלפיים תומכים המגיעים מדי שבוע לשמוע את המשפחות מתחננות לפתרון. ההמונים הבינו שמשם לא תבוא הישועה הכל כך נחוצה.

הכוח המשמעותי התרחק ועבר קילומטר משם, אל שער בגין של הקריה. בזמן שבאחד נערך אירוע שירה בציבור, בשני עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן, תלויה בתוך כלוב כשהיא זועקת נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ומטילה עליו את האחריות - והאשמה בעיכוב העסקה. בתמיכת המפגינים נגד הממשלה, מה שהתחיל כשוליים הלוחמניים של המשפחות, יחידת הקומנדו היוצאת למבצעים מיוחדים, עבר למרכז הבמה.

שם, מנסות המשפחות לשמור על הילוך גבוה במאבק למען יקיריהן, ללא צורך בריסון המסר. בין המשפחות העומדות מתחת לגשר נמצאים בני משפחתם של עופר קלדרון, אברהם מונדר, נמרוד כהן, יורם מצגר, איציק אלגרט, איתי סבירסקי, גדי מוזס, דרור אור, כרמל גת, מתן צנגאוקר, כולל בת זוגו אילנה גריצבסקי שחזרה מהשבי, ואחרים המצטרפים לעיתים. חלקם כבר קיבלו הודעות על מותם של קרוביהם. ועדיין, ממשיכים להגיע ולדרוש את החזרתם לקבורה, לצד הדגשת הדחיפות בהשבת החטופים החיים.

"המטה הוא אירוע שהסתיים. הסיפור נגמר. אין באמת מטה, הוא לא מתפקד", אומר בכיר לשעבר במטה. "יש יחידות של משפחות, קבוצות מאורגנות בינן לבין עצמן. אין פעילות שהמטה מוביל מלבד עצרת בשבת. בשביל זה לא צריך אותו. כשמדברים על עסקה, היית מצפה שיהיה גיוס של הציבור, לחץ על מקבלי ההחלטות שמתנגדים. 'עבודה מאחורי הקלעים' זה תירוץ טוב למי שלא עושה כלום".

לפי דני אלגרט, השינוי שעבר המטה הוא מגוף נאבק לתשתית סיוע מאחדת. "המטה עבר תהפוכות, כל פעם יועץ אחר. יש חוסר יציבות. ומצד שני, כל יועץ שהגיע לא רצה לעשות שינויים דרמטיים, והמטה הפך להיות אות מתה מבחינת המאבק. הוא הפך לכלי סיוע למשפחות, כמו תמיכה כלכלית או נפשית, ועושה בזה דברים מדהימים, אבל זרוע המאבק מאוד מדולדלת שם. כשאתה רוצה לרצות את כולם, אתה לא מרצה אף אחד", הוא אומר.

"אני חושב שהציבור מבין שאנחנו נמצאים בשלב קריטי", מסביר אלגרט את המעבר לבגין. "דרך המאבק או האסטרטגיה של המטה לא תוביל את ראש הממשלה לעסקה. הוא רואה שאין לחץ, אין פעילות במטה, ואומר לעצמו אם הם לא לחוצים ולוחצים - הכול בסדר. אפשר להמשיך למשוך זמן. ברגע שהמטה הוא הגוף הרשמי שמייצג את המשפחות כל השאר סתם קיצוניים לא רלוונטיים מבחינתו. הוא מאמץ את המטה אליו כי יש למטה מדיניות של הכלה והבנה".

גורמים שמעורבים בפעילות המטה טוענים כי השינוי התרחש בשני תהליכים מקבילים המתכתבים זה עם זה. הראשון הוא לחץ עקבי מהממשלה לריכוך המסרים, שחלחל עמוק לתוך המטה וניגן על הפחד של המשפחות, עד שביקשו את החלפתו של רונן צור, שעמד בראשו. השני הוא הרצון בהשגת הסכמות רחבות ללא הצבת קו אסטרטגי מאחד ברור. כל בעלי התפקיד שהובאו אחרי צור לצורך ייעוץ תקשורתי החזיקו רק זמן קצר. העזיבות התכופות ביטלו כל סיכוי להמשכיות הנדרשת בדרך לקידום המאבק.

צור, ואיתו עובדי משרדו, קבוצת הפרסום פובליסיס ומחלקת המחקר, עזב בפברואר בתום שיחה עם המשפחות שבה העלו טענות בנוגע להשפעת תפיסתו כדמות פוליטית על המאבק, טענות ששמעו בין השאר מחברי כנסת שאיתם דיברו. כמה ימים לאחר מכן נכנס להובלת האסטרטגיה דניאל קוגן. הוא, בתורו, ניסה לרתום את הפוליטיקאים אל מטרות המטה דרך הליכה לקראתם, אך התרעמות המשפחות על התנהלות זו גרמה גם לו לעזוב בתום פחות מחודש. במקומו נכנסה לי-אור אבנון בתחילת אפריל, וכשגם היא עזבה הגיע ליאור חורב.

במקביל התרחשו חילופים גם בגזרת הדובר. בתחילת מרץ התפטר גם חיים רובינשטיין, שהקים עם צור את המטה ושימש כדוברו. מאז התחלפו בעלי התפקיד עוד פעמיים. לפני כחודשיים עזבו גם מור פרץ ואלמוג ישראלוב. כיום מי שמשמשת בתפקיד הדוברת היא מירב לפידות, דוברת משטרת ישראל לשעבר. על הנייר תפקידן היה הקשר עם המשפחות, בפועל ההשפעה שלהן הייתה גדולה מכך. "המנהלות בפועל", כינו אותן. בסוף החודש שעבר נחתה מהלומה נוספת - תלונות על הטרדות מיניות והתבטאויות לא נאותות נוספות של הדמות הבכירה היחידה שנותרה במטה, המנכ"ל יוסי מואטי. בעקבות פרסומן, עזב גם הוא.

בשיחות שנערכו לאחרונה עם אנשי המטה, טענו שכוח האדם מצומצם ולא עומד בעומס. אך לפי גורמים שמעורים בפרטים, מצבת המשכורות רחוקה מלשקף זאת. התקציב החודשי למשכורות, כך הם אומרים, מגיע ל-1.8 מיליון שקלים. אלה מגיעים ליותר ממאה איש המשתכרים בהתאם לרמת אחריותם במטה, רובם בטווח בין עשרת אלפים לעשרים אלף שקלים. בדרגת המשכורות הגבוהה נמצאים כ-20 מהם. "יש שיח נרחב על אי-סדרים כספיים", אומר גורם שעבד במטה. "כמויות אדירות של אנשים שמקבלים תשלום, אם בדמות שכר או הוצאות".

במטה סירבו להשיב לבקשה למידע על מספר מקבלי השכר וההוצאות על משכורות. "המטה פועל על פי הכללים של רשם העמותות, הן לעניין הדיווח והן לעניין מקבלי השכר ויפרסם את הדו"חות הרלוונטיים במועדים ובדרכים הקבועים בחוק", השיבו.

הלחץ בהובלת מאבק היסטורי, כשחוסר הצלחה שווה למותם של חטופים, השעון מתקתק ומאות קרובי משפחה רוצים למשוך לכיוונים שונים - כל זה עושה את שלו. "זה סיר לחץ גדול. המשפחות רוצות תשובות מהר. נהייתה פוליטיקה פנימית, כל אחד מחפש את השליטה שלו. ככל שהזמן עובר התסכול של המשפחות גובר", אומר גורם במטה.

אולם לדבריו של אחד מבכירי המטה לשעבר, זו גם תוצאה של פעולות מכוונות מצד גורמים בממשלה. לא חסרות דמויות ששוחחו עם משפחות בניסיון לרכך את המסרים. ביניהן ניתן למנות את דובר הליכוד גיא לוי, יפה דרעי, רעייתו של אריה דרעי, ואלירן נמרוד סבח, דוברו של השר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם שנכנס לעבודת המטה עצמה כ"מתנדב".

"ההידרדרות התחילה בלשכת נתניהו", טוען הבכיר לשעבר במטה. פחות משבועיים מהמתקפה על העוטף, משפחות חטופים נפגשו עם נתניהו בבסיס פיקוד העורף. "התחילה הפגישה, ופתאום נכנסו עוד ארבע משפחות שלא הוזמנו שתומכות בו. הציגו אותן כמשפחות שהגיעו במקרה. בולשיט. מישהו טרח להביא אותן. בפגישה היו נציגים מארגון חוננו. וזה שבוע אחרי השבת השחורה. בזה לשכת ראש הממשלה התעסקה".

"הם הבינו מהר מאוד שהתאגדות חזקה של המשפחות עלולה לשים אותם בסיטואציה בעייתית ורגע אחרי האסון בחנו דרכים להחלשת המטה. בזמן שמשרדי הממשלה לא תפקדו, מערכת הביטחון לא תפקדה, שמשפחות לא קיבלו טלפון, היה חשוב להם לתקוע טריז בין משפחות החטופים", הוסיף הבכיר לשעבר. "זו הייתה פגישה נוראית. אחד המשתתפים אמר לראש הממשלה 'תעשה מה שאתה צריך לעשות, אל תתחשב בבן המשפחה שלי שחטוף'. הדבר הזה גרם לפרץ רגשות מאוד גדול בקרב המשפחות שהרגישו שנעשה להן אמבוש".

בזמן שחלק מהמשפחות משכו לכיוון קפלן, פיזית ורעיונית, הצד השני היה תמיכה במבצע צבאי על פני עסקה, לצד חסימת הגעתן של משאיות סיוע לרצועת עזה. לטענתו של אותו בכיר לשעבר, "ניסו לבלבל את הציבור. נבחרו משפחות בפינצטה על מנת לייצר מצג שווא שמשפחות החטופים חלוקות בדעותיהן. בפועל המציאות הייתה אחרת. לקח לנו זמן לקלוט מה שקורה. פתאום הדובר של נתניהו מגיע למטה, שרים מגיעים למטה, וממרידים את המשפחות נגד הנהלת המטה".

כעת, תשעה חודשים אחרי, גם המסרים הרשמיים נראים אחרת. התרככו. פחות קריאה לעסקה "עכשיו", יותר "מנצחים רק כשכולם חוזרים" ו"מחכים תשעה חודשים". עוד מההתחלה היה ברור שיש ליצור מסרים משותפים שיגשרו על הפערים בין המשפחות, מסבירים הגורמים, אך היה ברור שהמכנה המשותף הוא דרישה ברורה וחותכת. לא רק ניסיון שכנוע.

בין השורות, במטה המשפחות לא סותרים את הטענות. "מטה משפחות החטופים הוא הארגון היציג של משפחות החטופים", מסרו בתגובה. "הוא איננו ארגון מחאה המיועד למאבק פוליטי או מפלגתי וכל מטרתו ופעילותו הן להשבת החטופים - החיים לשיקום והנרצחים והחללים לקבורה".

עוד הוסיפו כי "במטה מאוגדות משפחות שיקיריהן נחטפו ללא הבדל דת, גזע, מין, העדפה פוליטית או היסטוריית הצבעה. חובתו של המטה לוודא שדעת הקהל הישראלית תתמוך בכל עסקה לשחרור חטופים. בששת השבועות האחרונים אנחנו רואים עלייה מתמדת בתמיכה הציבורית בעסקה כוללת לשחרור החטופים".

לסיכום נמסר כי "מטה משפחות החטופים מבצע עשרות פעולות מדי שבוע במאבק על דעת הקהל, בייצוג משפטי בארץ ובחו''ל, בפעילות דיפלומטית ב-40 מדינות, בפעילות מקומית באמצעות 50 מטות מקומיים להעלאת מודעות וגיוס כספים ברחבי הארץ, בפעילות פרלמנטרית בלתי פוסקת, בחקיקה למען משפחות החטופים, השבים, החללים והנרצחים ולהגברת המודעות לחובה הקדושה והלאומית לשחרורם של החטופים. זכותה של כל משפחה לפעול באפיקים שהיא מוצאת לנכון, הדבר הזה נעשה בבחירה אישית של כל משפחה ומשפחה ולא באמצעות המטה היציג של כלל המשפחות".