להלן מפורט בקצרה כיצד היתה ידו של הרצי במעל למיטוט הצבא ולאי הכנתו למלחמה העתידית, תפקידו העיקרי של כל רמטכ"ל:
- הרצי הלוי לא דרש להכין את בסיסי חיל האוויר ואת מסלולי ההמראה למטוסי החיל מול טילים מדויקים וכטב"מים שישוגרו לעבר הבסיסים, העלולים לפגוע ביכולת המטוסים להמריא למשימותיהם או לנחות מהן.
- הרצי הלוי, בהיותו הרמטכ"ל, לא דאג להגנת בסיסי חיל האוויר והמחנות ביבשה מפני פורעים קיצוניים שעלולים היום לפרוץ לתוכם בקלות. בשגרה הם גונבים תחמושת ואמצעי לחימה, ואילו בימי מלחמה הם ישחיתו מטוסים, טנקים ואמצעי לחימה נוספים בתוך המחנות.
- הרצי הלוי לא טיפל בסדר כוחות היבשה ולא תכנן להגדילו לאחר קיצוץ של שש אוגדות בעשרים השנים האחרונות. היעדר סדר כוחות זה אינו מאפשר לנצח בעזה, אפילו לא בגזרה אחת. מה יהיה במלחמה אזורית, שבה יצטרכו כוחות היבשה להילחם בשש זירות בו בזמן? הפוגרום הבא מחכה לנו בשטחי יהודה ושומרון, ומהם תהיה זליגה לתוככי מדינת ישראל.
- הרצי הלוי הזניח באופן מוחלט את הכנת העורף למלחמה אזורית, לתרחיש של הרס יישובינו בגבול הצפון ולשריפות של עשרות אלפי דונמים משיגורי החיזבאללה. עשרות טילים, רקטות וכטב"מים בממוצע משוגרים מדי יום ביומו על יישובי הצפון. אין לצה"ל פתרונות לכך. שערו בנפשכם מה יקרה במלחמה אזורית, כשישגרו האיראנים וגרורותיהם לעבר ישראל אלפי חימושים מדי יום ביומו?
- הרצי הלוי, בתוכנית הרב־שנתית שלו, השקיע את כל סיוע החוץ האמריקני לעשר השנים הבאות - יותר מ-18 מיליארד דולר - בקניית עוד מטוסים שלא יהיו רלוונטיים במלחמות הבאות בעשור הבא. אולם הוא לא השקיע כמעט כלום בנושאים אחרים, כגון הקמת חיל טילים (טק"ק), שיעילותו מול טילי האויב גדולה מזו של המטוסים פי עשרות מונים.
הוא לא הגדיל את כוחות היבשה ולא טיפל באמצעי הגנה יעילים יותר וזולים יותר, כמו הלייזר, שיהיה יעיל וזול מול רקטות, טילים ופצצות מרגמה בטווחים קצרים והארוכים, ומול כלי טיס, לרבות גלשני אוויר, כלי טיס לא מאוישים ורחפנים. ה"חץ", "קלע דוד" ו"כיפת ברזל" - לעומת הלייזר, עלותם עצומה ואי אפשר להחזיקם במלאי אלא לימים אחדים בלבד. הרמטכ"ל לא הבין עד עצם היום הזה את מאפייני המלחמה, שעברו שינוי מוחלט מהמלחמות הקודמות, ולכן גם לא רכש אלפי כטב"מים התקפיים המיוצרים בישראל ונמכרים לחו"ל.
תנו דעתכם: במחיר של מטוס אחד של F-35 שעלותו 80 מיליון דולר, אפשר לרכוש 4,000 כטב"מי תקיפה, לפי שעלותו של כטב"ם אחד - 20 אלף דולר בלבד. הרצי גם לא רכש כלי ירייה רב־קניים נגד מטוסים שיורים בקצב של אלפי כדורים בדקה, ויעילותם נגד כטב"מים גבוהה מאוד, כי את כל הכסף השקיע במטוסים וגרם לאובדן יכולתו של צה"ל להילחם בשיתוף רב־זרועי. אמנם הרצי הלוי קיבל את כל הכאוס הזה מקודמיו, אבל לא עשה דבר לשפר את המצב. ההפך הוא הנכון, בתקופתו מצב הצבא המשיך להידרדר.
הרצי הלוי לא למד מהמלחמה הזאת דבר וחצי דבר, ולא יישם שום לקח. הוא ממשיך לקדם את תוכניותיו מלפני המלחמה, כאילו לא היתה מלחמה, בהשקיעו 18 מיליארד דולר בקניית מטוסים חדשים שיגיעו עוד 10-5 שנים וכבר לא יהיו רלוונטיים למלחמות טילים וכטב"מים, וכמעט שלא השקיע כלום בכל היתר, ובעיקר בכוחות היבשה.
- הרצי הלוי קיבל ירושה נוראה, שבמסגרתה כל הלוגיסטיקה והאחזקה של צה"ל הופרטו לידיים אזרחיות שלא יוכלו לתת מענה לכוחות בעת חצייתם את הגבולות. בהיותו סגן הרמטכ"ל קיבל עליו לטפל בעניין, אך לא עשה דבר. גם בהיותו רמטכ"ל המשיך להתעלם מהמצב, והתוצאה היא שלא יתאפשר לכוחות היבשה להילחם לאורך זמן ללא תספוקת (דלק, תחמושת, מזון, חלפים ועוד) כשיחצו הכוחות את הגבולות ויילחמו בשטחי האויב.
- הרצי הלוי הביא את צה"ל למשבר החמור ביותר בכוח אדם בתולדותיו. אם בשנים רגילות רצו לפרוש מצבא הקבע מדי שנה 120-100 סרנים ורס"נים, הרי השנה ביקשו לפרוש מהצבא 900 סרנים ורס"נים. המשמעות היא התפוררות איכות וכמות של כוח האדם בקבע ובצה"ל. גם מצב קשה זה בכוח אדם ירש הרצי הלוי מקודמיו, אך במקום לטפל בבעיה הוא העמיק אותה עד התפוררות כוח האדם בצבא.
- הרצי הלוי העמיק את הפערים בתרבות הארגונית הקלוקלת של הצבא (חוסר משמעת, אי וידוא פקודות, חוסר בקרה ומעקב, אי יישום לקחים, אי־אמינות בתחקירים). תרבות השקר הלכה והתרחבה מאוד בימי כהונתו: אי קיום פקודות ונהלים, לא מתקיימת שִגרה תקינה ביחידות, אין רציפות בהעברת מקל ממפקד למפקד, כל אחד ממציא את הגלגל מחדש, אמות המידה לביצוע ביחידות רבות הן מתחת לכל ביקורת, וזו רק תחילת הרשימה.
- בשנות כהונתו של הרצי הלוי לא היו תוכניות הגנה לאורך כל גבולות ישראל, ובחלקן גם לא היו תוכניות התקפה, כמו למשל בעזה.
- זחיחות הדעת, היהירות ואי קבלת האחריות ציינו את הפיקוד הבכיר של צה"ל תחת פיקודו של הרצי הלוי לפני המלחמה, ואלה גררו את המחדל הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל: התקפת חמאס על יישובי עוטף עזה, והנס הגדול שלנו הוא שחיזבאללה לא פתח בלמלחמה בצפון בו בזמן. לו תקף אותנו אז חיזבאללה, היה מצבנו איום ונורא וחמור יותר במאות מונים ממצבנו עכשיו. היינו חווים הרס ואבדות כבדות לכל אורכה ורוחבה של המדינה, ורק האמריקנים היו יכולים להצילנו מחורבן הבית השלישי.
- גם ניהול המלחמה של הרצי הלוי ברמה האסטרטגית הוא כישלון מוחלט. אמנם יש לנו לוחמים נפלאים וגיבורים בשירות הסדיר והמילואים, אבל ללא ראייה אסטרטגית בניהול המלחמה, גם הטובים ביותר בלוחמינו לא יוכלו לגשר על הטעויות הקשות של הרמטכ"ל ואלופיו ועל הפערים הקשים שהפיקוד הבכיר יוצר.
- הרצי הלוי קיבל עליו אחריות פיקטיבית, והוא אינו מתכוון כלל לממשה. הוא דוגמה אישית רעה לפקודיו, במנוגד למה שהוא מצפה מחייליו ב"רוח צה"ל". הוא גם פוגע בערכים ובנורמות הבסיסיות שעליהן גדלו דורות של מפקדים, והיום איבדו מפקדי צה"ל את אמונם בו. הרצי הלוי הוא דוגמה רעה לרמטכ"ל, ובן אנוש שאיבד באופן מוחלט את כבודו העצמי על מנת לשרוד בתפקידו כרמטכ"ל. הוא מנסה בכל כוחו לדחות את הקץ, ובכך הוא מקרב את קץ חוסנו של הצבא.
אך כל זאת לא משפיע עליו, הוא משתין עלינו מהמקפצה. הוא אוחז בכל כוחו בקרנות המזבח וממנה את חבריו לאלופים ולתא"לים. הוא מוביל את הצבא ואת עם ישראל אל עברי פי פחת. הוא מקבל תמיכה בלתי מוגבלת מחברו שנתון איתו באותה סירה הנוטה לטבוע, שר הביטחון יואב גלנט בכבודו ובעצמו.
לסיום, הנושאים שכתבתי לעיל הן בבחינת כותרות ללא פירוט יתר. בכתבותיי הרבות בעיתונים, בהֶסכתים ובראיונות בטלוויזיה, פירטתי כל נושא שכתבתי בכתבה זו בפירוט רב. ברצוני להוסיף ולומר שהרצי הלוי כרמטכ"ל קיבל מקודמיו צבא במצב קשה מאוד, שהלך ופחת ב-20 השנים האחרונות ולא הוכן למלחמה אזורית. לדאבון ליבי, לא רק שלא עצר את המשך הידרדרות הצבא, אלא הוסיף שמן למדורה. שותפיו לאסון הממשמש ובא הרי הם ביבי נתניהו, שעושה הכל בשביל להכשיל את עסקת החטופים ובשביל לשרוד בשלטון עוד כמה חודשים, וגלנט, שמציית בעיוורון מוחלט להחלטותיו ולהמלצותיו של הרצי הלוי.