נתניהו חייב ללכת הביתה, מיד, בטרם יצליח בשם קדושת שמירת שלטונו לרמוס עד תום את מדינת היהודים היחידה - את ערכיה, אחדותה, בטחונה ואת עצם קיומה, בסיוע ארטילריה של עדת שופרות ומעריצים שלא התפכחו מהעיוורון או שתלויים בו לפרנסתם. הם כנראה יתעוררו, אך זה יקרה, למרבה הצער, רק אחרי כהונתו.
את נתניהו יכול וחייב להחליף איש ימין-ממלכתי, ליברלי, שפוי. הסקרים האחרונים שפורסמו בערוצי התקשורת השונים מחזקים את ההערכה הסבירה שעם ישראל נע ימינה מאז 7 באוקטובר.
כשבני גנץ נשק ל-40 מנדטים בסקרים, כתבתי שמדובר בחניית ביניים. נכון לעכשיו, אם תתמודד מפלגת ימין ממלכתי היא תגרוף את רוב המנדטים, יותר מגנץ ולפיד ביחד (!) ויותר מפי שניים מהליכוד, ותוכל להקים ממשלת 68 ללא המפלגות החרדיות והערביות.
ארבעה שמות בולטים עולים לאחרונה: נפתלי בנט, יוסי כהן, גדעון סער ואביגדור ליברמן. רבים הסיכויים שאחד מהם יחליף את נתניהו. בין שיתמודדו ברשימה אחת משותפת ובין שכל אחד מהם יתמודד לחוד ואחר כך יחברו לקואליציה משותפת, השאלה היא מי יהיה ראש הממשלה הבא בתקופה המאתגרת הזו.
יוסי כהן לא בשל לקפוץ מהאזרחות היישר לראשות הממשלה. סער פחות מתאים לתפקיד. שניהם אנשים טובים וראויים, אך לא כמספר 1. שניהם גם נטולי בייס פוליטי.
המסקנה היא שראש הממשלה הבא של ישראל יהיה אביגדור ליברמן או נפתלי בנט. שניהם ראויים ומתאימים. השאלה מי מתאים יותר.
אני חייב לציין שאני מחבב את בנט, מעריך אותו וסבור שהיה ראש ממשלה טוב. אזכיר לו כי רבין, פרס, אהוד ברק, כיהנו בתפקידי שרים בכירים גם לאחר שכיהנו כראשי ממשלה.
בעת הזו, וגם בנט צריך להכיר בכך, יש מנהיג בשל יותר לנהל את המדינה ולהוציאה מהבור החשוך שאליו הביא אותה נתניהו, חזרה אל פסגת המגדלור. זהו אביגדור ליברמן. הוא נמצא בפוליטיקה קרוב ל-40 שנה וכיהן בכל התפקידים המרכזיים - שר ביטחון, חוץ, אוצר, תחבורה, מנכ"ל משרד רה"מ ועוד; בגיל 66 הוא בשל ובוגר יותר מבנט ה"ילד" בן ה-52; יש לו בייס פוליטי יציב שגדל עם קהלים חדשים מימין, משמאל ומהמרכז, מהפריפריה וממדינת תל אביב; אין לו כוונה לוותר למנהיגות החרדית החזירית - לא על חוק הגיוס, לא על השוויון בנטל ולא על "חייה ותן לחיות"; כמי שחזה במדויק ב-2016 את הסכנות שראינו ב-7 באוקטובר, בכוחו להחזיר לישראל את העוצמה הביטחונית והכלכלית ואת ההרתעה; ולקינוח: הוא מבין מצוין ערבית ופרסית, אף שאינן שגורות בפיו - לתשומת ליבם של שכנינו ושל השטן מאיראן.
ליברמן וגם בנט, אגב, צפויים לא לאהוב את המאמר הזה. בנט בשל התובנה שלפיה ליברמן מתאים כעת יותר ממנו, וליברמן - כי הציניקנים עוד יחשבו בטעות שזה מאמר מטעמו (זה לא).
גילוי נאות - עבדתי במהלך ארבע מערכות בחירות עם אביגדור ליברמן, ובהן בלבד ונשארנו ידידים. איני חייב לו דבר והוא לא לי. למדתי להכיר אותו היטב ומכאן התגבשה עמדתי לגביו. לעומת זאת, את נפתלי בנט פגשתי בסך הכל שלוש פעמים בחיי אך דווקא לו אני כן חייב, ואפילו הרבה - כי יש לו חלק חשוב, שלא בידיעתו, בהחלטתנו ב-2008 להקים את פאר לוין תקשורת. אז בקיצור נמרץ: הפעם, ליברמן.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי בפאר לוין תקשורת