הניו יורק טיימס: "ביידן חייב לפרוש, הוא מביך את עצמו ומסכן את מורשתו"

עיתון "הניו יורק טיימס" המשפיע הוציא שלשום (שני) מאמר דעה מטעם המערכת, בו הוא קורא באופן שאינו משתמע לשתי פנים לפנות את מקומו של ג'ו ביידן כמועמד הדמוקרטי לנשיאות לאדם אלטרנטיבי.

בפתיחת הדברים, נאמר כי מועמדותו של דונלד טרמאמפ לכהונה נוספת "מהווה איום חמום על הדמוקרטיה האמריקנית", וביידן, במקום להוות איום עליו "ולנהל קמפיין נמרץ של שלילת הספקות נגדו, הוא מבצע הופעות פומביות מתוסרטות ונמנע מלדבר עם בוחרים ועיתונאים".

בתוך כך הוסיפו כי דווח שהנשיא לשעבר "אמר למושלים הדמוקרטים כי הוא צריך לישון יותר ולהימנע מאירועים פומביים אחרי 20:00" ומתחו על כך ביקורת חריפה: "הוא טוען זאת, אך מתנגד למסקנה המתבקשת - אדם הצריך להיגמך בשעה שמונה מהופעות פומביות, לא אמור לעבוד בתפקיד הקשה בעולם".

לאחר מכן, פנו למפלגה הדמוקרטית ומסרו כי "החל מהשורשים הזוטרים ועד לרמות הגבוהות ביותר של המפלגה, דמוקרטים שרוצים להביס את טראמפ בנובמבר - צריכים לדבר בבהירות עם ביידן. הם צריכים להגיד לו שקו ההגנה שלו וההתעקשות להישאר במירוץ מאיימת לתת את הניצחון לרפובליקנים. הם צריכים להגיד לו שהוא מביך את עצמו ומסכן את מורשתו. הוא צריך לשמוע באופן ברור, שהוא כבר לא דובר יעיל. לא למפלגה ולא לעצמו".

המאמר המשיך לבקר את שתיקתם של חברי המפלגה הדמוקרטית, ואף טען כי הדרך היחידה שביידן יפנה את מושבו היא אם המפלגה עצמה תמסור שאינה תומכת בו. "מאז העימות הנשיאותי, רוב הדמוקרטים הנבחרים התנגדו לנקוט עמדה ציבורית, ובמקום זאת חיכו בשקט ובתקווה למר ביידן להגיע למסקנה הנחוצה לבדו.משרדו של חבר בית הנבחרים דון בייר, פרסם הצהרה בה התעקש שהוא עדיין תומך בביידן. אחרים הביעו דאגות ללא שמותיהם, אולי בתקווה שהחרדה שלהם תזלוג בחזרה לנשיא".

"אבל מסע לחישה אינו מתאים לרגע הזה, כי הרגע דחוף", טענו בעיתון. "ככל שהנשיא לשעבר ממשיך באחיזתו במועמדות, כך יהיה קשה יותר להחליף אותו - והוא בהחלט יודע זאת. המדינה כבר ראתה מה קורה למפלגה שקושרת את עצמה לשאיפות של אדם אחד, וזה לא יצא טוב לרפובליקנים שאיבדו את דרכם", מסרו ברמיזה לטראמפ.

בסיום המאמר נכתב: "הבחירות לנשיאות 2024 היא לא תחרות בין שני גברים, או אפילו בין שתי מפלגות פוליטיות, זה קרב על מי אנחנו כאומה. הנשיא ביידן מבין בבירור מה עומד על הכף, אבל נראה שהוא לא מבין את חלקו בדרמה הלאומית. ככל שהמצב נעשה קשה יותר, כך ביידן סבור שהוא חסר תחליף. הוא אינו מבין שהוא עצמו הפך לבעיה, ושהתקווה הטובה ביותר לדמוקרטים היא הזזתו הצידה".