מיקה אנגל, ששבה מן השבי בעזה במסגרת עסקת שבויים, דיברה הערב (שבת) לראשונה בעצרת משפחות החטופים בקריית גת, בו קראה לפעול להשבת כלל החטופים בהקדם. "התרגשתי מאוד להגיע שוב לארץ, אבל זה היה קשה, ועדיין קשה", שיתפה. "אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים שלנו כי אנחנו כל יום קמים לאותו האירוע. עד שלא כולם יחזרו, אנחנו לנצח נישאר משפחת השכול ומשפחת השבי".
אנגל, בת 19, נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר. "בשבת 7 באוקטובר, התחילו חמישים ושניים הימים הארוכים, הקשים, והנוראיים בחיי. חמישים ושניים ימים בהם הייתי בשבי", אמרה. "היום לפני שבעה חודשים חזרתי משבי חמאס, וחיי השתנו לחלוטין" המשיכה. "התרגשתי מאוד להגיע שוב לארץ, אבל זה גם היה קשה, ועדיין קשה. גיליתי שהבית שלי הוא לא הבית שלי, שהמשפחה שלי כבר לא אותו דבר, שהקיבוץ שלי כולו נחרב, שהמדינה שלי היא אחרת.
"אני לא בטוחה שתבינו את התחושה שמלווה אותך אחרי שאתה חוזר מהשבי. אני לא בטוחה שתבינו את הפחדים שאיתם אני מתמודדת. את תחושת חוסר הביטחון שמלווה אותי. את המחשבה שאתה אמנם בישראל, אבל מתהלך בה כמו חייזר שלא קשור אליה. שבעה חודשים עברו, הגוף שלי פה, אבל הראש שלי שם והנפש שלי עוד מחפשת מקום".
אנגל סיפרה שאיבדה את אביה, רונן אנגל, שנרצח ועדיין מוחזק בשבי עזה, ועל דוד קוניו, שותפה לשבי, ממנו נפרדה כששוחררה. "אני כל כך מתגעגעת אליו, וקבענו כל כך הרבה דברים לעשות כשהוא יחזור", אמרה, והוסיפה: "בכל יום אני חושבת עליכם. בכל יום אני מתחננת שתחזרו כבר. בכל יום אתם איתי, עד שתגיעו הביתה.
"תנו לנו להשתקם", קראה. "אנחנו לא יכולים כבר. אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים שלנו כי אנחנו כל יום קמים לאותו האירוע. עד שלא כולם יחזרו, אנחנו לנצח נישאר משפחת השכול ומשפחת השבי. הם לא יכולים יותר לפספס ימי הולדת, הם לא יכולים לפספס יותר חגים, הם לא יכולים להמשיך לחיות ככה.
"זה בלתי יאמן, אבל אני וכולנו בשלב הטראומה. מחכים לשלב הפוסט טראומה. מחכים שהסיוט הזה יעבור. אני הייתי בשבי, אני יודעת כמה זה קשה. ואתם לא הייתם, בבקשה. כולם צריכים לחזור הביתה, עכשיו", הדגישה.