סדר היום העמוס לישיבת הממשלה הקרובה שהופץ אמש לשרים כולל 11 סעיפים. שישה מתוכם עוסקים בג'ובים ומינויים: השגריר החדש-ישן באו"ם, ח"כ דני דנון, שני משרדי ממשלה מקבלים מנכ"לים חדשים, וראש הממשלה מעביר הליך מזורז בפטור ממכרז לשני הגנרלים המקורבים, יפתח רון טל ואליעזר צ'ייני מרום, שמונו להיות הפרויקטורים החדשים בצפון ובדרום. ולבסוף, הממשלה תדון בניסיון של נתניהו לשנות את דרך הבחירה של נציב שירות המדינה; זה הדובדבן שבקצפת, המינוי ששולט בכל המינויים הממשלתיים.
היסטוריונים בעתיד ישפשפו כנראה את העיניים כדי להאמין שזה מה שהעמיס את סדר יומה של ממשלת ישראל בעיצומה של המלחמה הארוכה, הקשה והכושלת בתולדות המדינה. לא 120 החטופים בעזה, גם לא עשרות אלפי העקורים מהצפון והדרום שנותרו ללא בית. באיזה בית הם כן יעסקו? במעון ראש הממשלה. בלשכת נתניהו חושבים שזה הטיימינג המתאים להתניע מחדש את הפרויקט לבניית מעון ומשרד רה"מ חדש, פארסה שמתגלגלת כבר יותר מ-10 שנים; שר השיכון יצחק גולדקנופף, יקדם הקמת יישוב עירוני חדש "בעל צביון חרדי", אחרי שאמש, בסיום ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הכריז בגאווה על הסדרה של חמישה מאחזים בלתי חוקיים חדשים. כל זאת, כשהיישובים והבתים בנגב ובגליל נטושים מיושביהם כבר תשעה חודשים. עליהם, מרוב מינויים, לא בטוח שיספיקו לדבר בישיבת הממשלה הקרובה.
ההיסטוריונים אולי יהיו המומים, אבל בימינו אנו ישיבת הממשלה השבועית תעבור כנראה בקול ענות חלשה, ותסתיים בעוד כותרת על קרב צעקות בין השרים או הדלפה מתוזמרת של (עוד) מתקפה של בן גביר או אמסלם נגד היועצת המשפטית לממשלה. תשעה חודשים חלפו מאז 7 באוקטובר, היום בו המדינה קרסה, וסדר היום של הישיבה משקף היטב את סדר יומה של הממשלה שהפקירה אותה לאסונה; ממשלה שדואגת בעיקר לעצמה, ועוד עושה את זה מהמקפצה.
120 ישראלים נמקים במנהרות חמאס בעזה כבר 266 יום. אף ישיבת קבינט לא כונסה השבוע כדי לדון במאמצים לשחרורם, גם לא בשבוע שעבר. גם השבוע, אף אחד משרי הממשלה לא דפק על השולחן ודרש לכנס דיון דחוף כדי לקדם את השבתם. יוקר המחיה גואה, המחירים משתוללים, דירוג האשראי ירד, אבל הקבינט הכלכלי חברתי בראשות שר האוצר לא התכנס מאז חודש דצמבר. גם לא ועדת השרים המיוחדת שנתניהו הקים בשביל יוקר המחיה.
בשנה שעברה, נתוני רצח נשים בישראל הגיעו לשיא, והמלחמה נושאת עמה גל חדש של אלימות במשפחה, אבל ועדת השרים לענייני מעמד האישה לא כונסה אפילו פעם אחת מאז הקמת הממשלה. הסיבה: סכסוך בין גילה גמליאל, שעומדת בראש הוועדה, לשרה לשוויון חברתי מאי גולן. כן כן, אותו סכסוך שצץ השבוע במופע מביך אחר, כשגמליאל עשתה סצנה והחרימה את ההצבעות בכנסת. לא בגלל המלחמה, החטופים, העקורים או המגויסים - אלא רק בגלל שהושיבו את גולן קרוב יותר לנתניהו במליאה. זו לא פרצופה של המדינה, זו חרצופה של הנהגה.
בינתיים, בכנסת, בוועדת הכספים, הקואליציה עסוקה בניסיון להעביר מאות מיליוני שקלים מעודפי התקציב של השנה שעברה; לא למפונים, משפחות החטופים, משפחות שכולות או שורדי 7 באוקטובר - אלא לכיסים הקואליציוניים הסקטוריאליים והמשרדים המיותרים בממשלה, בלי שום שינוי בסדרי העדיפויות. האופוזיציה הצליחה לעכב השבוע בפיליבסטר את מרבית ההעברות ולשבש להם את תוכניות העבודה, במה שכבר הופך לרצף כישלונות של הקואליציה בקידום סדר היום שלה בכנסת.
בשבוע שעבר, נתניהו נאלץ לסגת מחוק הרבנים כי לא היה לו רוב, לא בוועדה ולא במליאה. השבוע, יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין דחה את ההצבעה על הוראת השעה להארכת שירות המילואים, שוב, כי לא היה רוב. כמו בחוק הפטור מגיוס ובהשראת שר הביטחון יואב גלנט, הוא נתלה על עץ מדומיין של "הסכמה רחבה", וניסה לגייס את האופוזיציה לפתור לקואליציה את הבעיה היחידה שמאיימת על קיומה, אבל ללא הצלחה.
בסביבת נתניהו משוכנעים שאדלשטיין וגלנט פועלים יד אחת במטרה להביא לבחירות בנובמבר, אבל הבעיה שלו בסיפור הגיוס הרבה יותר גדולה: לפחות שישה ח"כים נוספים בליכוד הוציאו לו כרטיס צהוב על החוק, ומנגד, הוא תלוי ברבנים ובפוליטיקאים החרדים, שזעמם על בג"ץ והיועמ"שית הולך ומתגבר ככל שמתברר היקף הפגיעה בתמיכות ובקצבאות של בני הישיבות. כמעט כל קומבינה שנתניהו ינסה להנדס כדי לרצות אותם תיתקל בחומה משפטית בממשלה וחומה ליכודית פנימית בכנסת.
נתניהו ינסה, כהרגלו, לשחק על זמן, ולדחוף את הקואליציה המקרטעת עוד ארבעה שבועות עד שהכנסת תצא לפגרת הקיץ ותתן לו שקט של שבועות. גם הוא, מהמקפצה, ביקש השבוע מבית המשפט לדחות את תחילת עדותו למרץ 2025 בשל עניני מלחמה - שבקושי מגיעה לסדר היום של הממשלה שלו.