בבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש היום (שני) כתב אישום חמור כנגד רביע (חלמי) עמאש בן 44 מהכפר ג'סר א-זרקא, בגין הרצח של אשתו סומיה בת 33, אם ארבעת ילדיו (שתי בנות בגילאי 11,7 ושני בנים בגילאי 6,3), על רקע יחסיהם המעורערים וקנאתו לה ומנגד טענותיה כי הוא אלים כלפי הילדים.
האירוע הטראגי שזעזע את הכפר התרחש בבית המשפחה, בליל שבת שבין 30 ל-31 במאי. על פי כתב האישום, רביע העיר את סומיה ובעוד היא במיטתה, הוא היכה אותה פעמיים בחוזקה בראשה באמצעות פטיש שאחז. הכול בעת שהילדים ישנו בחדריהם הסמוכים. לאחר מכאן הוא ביצע פעולות רבות כדי לטשטש ולהעלים ראיות לביצוע מעשה הרצח. יל"פ אשר, היחידה למאבק בפשיעה של מרחב מנשה של מחוז חוף ותחנת ג'סר א-זרקא של המרחב, חקרו את האירוע המחריד.
מכתב האישום, שהגישה פרקליטות מחוז חיפה, עולה שהבעל רביע ניקה את הזירה, שטף את הפטיש במים והניח אותו בארון מתחת לכיור במטבח. לאחר מכן, חזר לחדר עם חבלים, קשר את גופת סומיה המנוחה ועטף אותה בשקית ניילון שקשר סביב צווארה ובשלושה שקים גדולים ובשטיח, סביבו ליפף חבל נוסף. על פי המתואר בכתב האישום, בסביבות השעה 4 לפנות בוקר, הוא הכניס אותה לתא המטען ברכב הפורד פוקוס שלו ונסע ברכב הקיה שלה לתחנת דלק בבנימינה, הוא משך כסף מכספומט, ולפני ששב הביתה, ישב בבית קפה. כאשר שב אל הבית, התקלח וכיבס את הסדין והכרית אשר עוד היו מגואלים בדם. באזור השעה רבע ל-8 בבוקר, נסע עם הילדים ברכבו לבית הוריו בכפר, כאשר הגופה של סומיה נמצאת בתא המטען. הוא והילדים נכנסו לבית ההורים ובהמשך יצאו ממנו לרפת שבבעלות המשפחה לא הרחק מנחל התנינים, בשטח שבין בתי ג'סר א-זרקא לבין בריכות הדגים של מעגן מיכאל. שם, כשהילדים ברפת, ע"פ כתב האישום, הוא נטל את חפירה חפר בור, הביא את הרכב בהילוך אחורי, הוציא את הגופה מתא המטען, הכניס אותה לתוך הבור וכיסה אותו באדמה ובפלטת שיש אותה מצא בסמוך. לאחר מכן החזיר את האת לרפת ונכנס לבית חוריו, יחד עם הילדים.
בני המשפחה החלו לדאוג לסומיה כשמאוחר יותר אותו יום לא ענתה לטלפונים והודעות מהם. אמה שפגשה אותו סיפרה כי הוא מסר לה שהיא תלתה כביסה בבוקר ויצאה לעבודה בלי הטלפון שלה. "הבעל שלה לא אמר לנו כלום. לא דואג בכלל. דיבר רגיל. צחק", סיפרו. "הלכנו לרפת אבל המשטרה שלחה אותנו הביתה. אחר כך הביאו את הגופה שלה ברכב גדול לאמא שלי שתזהה אותה. אחר כך לקחו אותה לאבו כביר".
מכתב האישום עולה שבהמשך הבוקר רכש רביע בחנות בכפר מכשיר טלפון נייד עם כרטיס סים וטוקמן, ביקש מבעל החנות שלא ירשום אותו על שמו וחור אל הבית. בצהרים הוא שלח לחמותו עריפה, הודעת וואטסאפ בה כתב בערבית בין היתר, "אמא אני סומיה, השארתי את הטלפון בכוונה על מנת שרביע לא ישגע אותי. הוא לא יודע שאני יצאתי עם חברה שלי לשארם א-שייח' לתשעה לילות". כשניגשה חמותו אל הבית לחפש את בתה, סיפר לה רביע כי סומיה יצאה בבוקר לעבודה והשאירה את הטלפון והרכב שלה בבית. בסביבות השעה 2 בצהריים, לאחר שבני משפחתה דיווחו למשטרה על היעדרותה, הגיעו שוטרים אל הבית ועצרו אותו.
לאחר שחוקרי המשטרה צפו במצלמות אבטחה הם התחקו אחר תנועותיו אותו בוקר, אל השטח יצאו מספר חוקרי משטרה שאיתרו את מקום הקבורה. חוקרי המעבדה הניידת אשר הגיעו למקום השלימו את החפירה ואיתרו את הגופה. כתמי דם נמצאו בחדר השינה של בני הזוג וכך גם הפטיש שבאמצעותו לכאורה רצח רביע את אשתו. בעת החיפוש בבית אותר הטלפון בכספת בחדר השינה ועליו ההודעה המדוברת שנשלחה ביום שישי בצהריים.
בחקירתו הראשונה של רביע, טרם נמצאה הגופה של המנוחה, הוא הכחיש כל קשר להיעלמותה של אשתו.
אבל מספר שעות לאחר מכן, עם מציאת הגופה, הוא נחקר שוב ואז כבר הודה בכל המיוחס לו. סומיה המנוחה, החמישית למשפחה בת 7 ילדים, עבדה במשק בית בקיבוץ החותרים. היא הייתה עצמאית מאד, נהגה ברכב. עבדה גם בהסעות לקניות ולעבודה. פחות משבועיים קודם לרצח, בבית משפט השלום בחדרה, הורשע בעלה בתקיפתה, אבל המשטרה ביקשה להתחשב בו. התובעות המשטרתיות, עו"ד יעל פנחסי ועו"ד עדי נשר, ציינו כי "ההסדר הוא גם על דעתה", "הם גרים יחד והכול בסדר". הסניגור, עורך הדין מוחמד ג'ורבאן, ביקש להתחשב בכך גם בחישוב הקנס, "מדובר באותו הכיס". סגנית הנשיאה השופטת ליזי פרוינד נעתרה, התחשבה, וגזרה על רביע עמאש רק שלושה חדשי מאסר על תנאי לשלוש שנים וקנס של 500 שקלים. המאסר המותנה הוא בר הפעלה בתיק זה.
רביע עמאש הואשם גם בשיבוש מהלכי משפט. "פעל בקור רוח מקפיא דם", ציינו בפרקליטות מחוז חיפה. התובע, עו"ד יוסי גימפל, ביקש את הארכת מעצרו של עמאש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
נשים בכפר אומרות שלא ישנות טוב מאז הרצח המתועב. הן מפחדות שהאלימות הרצחנית בכפר שוב התפרצה והן חוששות לשלומן.
קרוב משפחתה של סומיה, אפי עמאש שבתיכון בו למדה גם היה המורה שלה לערבית, סיפר, "היא הייתה תלמידה טובה. תמיד בשמחה, מחייכת לכולם. היו לה חלומות להמשיך וללמוד, אבל כשסיימה את הלימודים היא התחתנה ובחרה להישאר בבית ולדאוג לבית ולמשפחה. ידענו שהיו קצת בעיות בינה לבין בעלה אבל זה דבר נורמלי שקורה בכל מקום. הם כל פעם עשו שלום בית". הוא הוסיף, "אצלנו בשריעה, לפי הקוראן אם בן אדם רצח למישהו ויש הוכחה למעשה, אז גם הוא גורלו מוות. אבל במדינה אין חוק כזה", אמר. "כבר עשרים שנה רק מדברים", המשיך. מדברים על התרבות, מדברים על חינוך, המצב לא השתנה. לפני שלושה ימים היה לנו בכפר עוד רצח. אם היינו הולכים לפי השריעה האסלאמית אז לא היינו רואים את המצב הנכחי. אם ילכו לפי השריעה והדת שלנו אני בטוח במיליון אחוז שלא יהיה אף רצח".