יוני 3024. אלף שנה מעכשיו. האתר היסטורי "תל קיסריה", אי שם בכדור הארץ הנטוש. האזור כונה פעם "המזרח התיכון". מזג האוויר קיצוני, הפכפך: גלי חום לוהטים הנקטעים בפתאומיות בפרצי קור שיכולים לכלול גם שלג וסופות הוריקן נזעמות. שטפונות, שריפות שמכלות מה שנותר מהצמחיה, אובך תמידי. משבר האקלים שהמיטה האנושות על הכוכב הפך את החיים עליו לכמעט בלתי נסבלים ואילץ בסופו של דבר את בני האדם לעזוב. מאחור נותרו צוותי אחזקה, אבטחה, מדע וכריה: תחנות ממסר ופיקוח, מאוישות בעיקר ברובוטים מהדור המוקדם, שומרות על הסדר ועל ההיסטוריה האנושית המוקדמת, החיים התבוניים על הכדור עד העקירה הגדולה. מושבות זמניות מקומיות שהוקמו ע"י חלליות ענק המאויישות ברובוטים, עוסקות בעיקר בכריית מחצבים ומשאבים למיניהם להם זקוקים בני האדם במקום מושבם החדש. בני אדם כמעט ולא נותרו על כדור הארץ. הם חיים לבטח במשכנם החדש. את העבודה השחורה כאן מבצעים רובוטים, מבוססי בינה מלאכותית. הם נשלטים מרחוק ע"י תרכובת של בינה מלאכותית ואנושית. היו עם זה כמה תקלות, עד שמאזן הכוחות בין האדם למכונה הוסדר. לפחות בינתיים.
תל קיסריה מהווה חריג מסויים. נמצאת בו משלחת נרחבת יחסית של רובוטים משוכללים, דור אחרון, המסוגלים לבצע גם חפירות בעלות רגישות ורזולוציה מינימלית, תוך איסוף נתונים באמצעים המפותחים ביותר שיודעת האנושות להציע. אלה רובוטים המותאמים בעיקר למחקר ארכיאולוגי ואוצרים בתוכם את כל הזיכרון ההיסטורי שניתן לאסוף. הם כמעט לא זקוקים להנחיה אנושית. המעבדים שלהם פועלים במהירות האור ומסוגלים לנתח כל פיסת מידע שנשמעה, נכתבה, נכרתה, נרמזה או דומיינה אי פעם, תוך שניות. תל קיסריה הוא אחד ממוקדי המחקר הארכיאולוגי הגדולים בכדור הארץ. אולי כי הארכיאולוג שיזם את המחקר הזה ומנהל אותו מרחוק, הוא נצר למשפחה יהודית. קיסריה זוהתה ע"י חפירות מוקדמות יותר כמרכז שלטוני בו ישבו מלכים לאורך אלפי שנות הקיום האנושי במקום: מימי הפיניקים דרך ממלכת החשמונאים היהודית, המלך הורדוס, התקופה הרומית והביזנטית, הכיבוש המוסלמי, הכיבוש הצלבני, הכיבוש העותומני, הבריטי, ועד הקמת הממלכה היהודית השלישית והאחרונה. בדמדומי ימיה של הממלכה הזו, במחצית הראשונה של המאה ה-21, משל במקום קיסר נוסף. העדויות מאותה תקופה נמחו כמעט לגמרי באירוע הגדול והמסתורי שלא פוענח בשלמותו עד היום, אירוע שבעקבותיו נכחדה הממלכה היהודית השלישית. לשליט שמשל כאן בזמן האסון קראו, על פי עדויות שנאספו לאחרונה, נתניהו. בנימין נתניהו. בצירוף מקרים מוזר, שלא פוענח עדיין, הסתובב אז, כנראה בעמדה שלטונית כלשהי, אדם נוסף שכינה את עצמו הורדוס, על שמו של המלך הקדום שבנה את העיר אלפי שנים קודם. לא נמצאו ראיות כלשהן לקשר בין המלך הורדוס לברנש הנ"ל.
למרות שהיא הייתה אחד המיזמים היקרים והמושקעים ביותר בתולדות המחקר הארכיאולוגי, החפירה בתל קיסריה הייתה תקועה. התקציב נפרץ כבר כמה פעמים. הוספו מעבדים רבי עוצמה, שוגרו משלחות לאתרים סמוכים כדי לאסוף נתונים מצליבים, בוצעה סריקה היסטורית עוצמתית של נתונים מכל המינים והסוגים ועדיין, הצוות המתוגבר לא הצליח לשחזר את נסיבות חורבן הממלכה היהודית השלישית. הנתונים העובדתיים לא התחברו. המספרים לא התכנסו. או, כמו שניסח זאת הרובוט הראשי שניהל את החפירה בתל קיסריה: "הם היו חזקים ומפותחים הרבה יותר מכל אויביהם, היו להם כל האמצעים והיתרונות כדי להשיג עליונות מוחצת ודומיננטיות, ולמרות זאת הם קרסו".
זו היתה קריסה מהירה. בתוך חמש שנים הפכה הממלכה היהודית ממעצמה אזורית ואפילו עולמית מובילה, למדינה נחשלת ומובסת, עלה נידף בתוך ים עוינות מאיים. קריסתה הפתאומית הזכירה את היעלמות הדינוזאורים, מיליוני שנים קודם. ובדיוק כמו בהיעלמות הדינוזאורים, למדענים לא היה מושג למה זה קרה. היו תיאוריות, היו השערות והערכות, לא היו ממצאים וראיות חותכות. הכל נמחה מעל פני האדמה.
"זה נראה כאילו חיידק טורף תקף את הממלכה", נכתב באחד הדוחות המסכמים ששוגר לבסיס האם במאדים, "כאילו היה כאן איזשהו רכיב אוטואימוני שהתנפל על המערכת החיסונית של הממלכה ופשוט אכל אותה מבפנים, עד שנרקבה וקרסה". המדענים לא הבינו למה הממלכה התנתקה מבעלת הברית הגדולה שלה, למה החלישה בעצמה את כלכלתה, למה פטרה משירות צבאי חלק ניכר מאוכלוסייתה, למה חיזקה את אויביה במקום להתעצם בעצמה. באותו דו"ח מסכם נכתב כי "בשלב מסויים, על פי הנתונים שאספנו, הם פשוט עשו הכל הפוך. נקטו בכל הצעדים המחלישים, הגשימו את כל החלומות והמאוויים של אויביהם. כאילו היה כאן סבוטאז' פנימי. כאילו מישהו ידע מה צריך לעשות כדי שהכל יקרוס, ועשה. מישהו מבפנים".
מה שנותר עלום, זו מידת אחריותו של השליט שישב בקיסריה לאסון הקריסה. בשלב מסויים עלתה השערה שהיו כמה שליטים שחלקו ביניהם את ניהול העניינים באותה תקופה מכרעת. החוקרים זיהו אותות דומים מכמה אתרים. אחד בקיסריה ולפחות שלושה נוספים בירושלים, שהיתה הבירה. אלא שאחר-כך התברר שאותו שליט ישב בכל המקומות הללו, לסירוגין. בידי החוקרים הייתה טכנולוגיה מפותחת שאיתרה סימנים מובהקים לשהייתו: שרידים של סיגרים יקרים מסוג "קוהיבה פרימיום", ושברי בקבוקים שכמעט נטחנו לאבק של מותג שמפניה שנחשב בזמנו יוקרתי במיוחד, בשם "דום פריניון".
מעבר לזה, נמחה כל זכר לסימני החורבן, ולסיבות והנסיבות שהובילו אליו. כאילו מישהו גרס את כל המסמכים, השמיד את כל ההארד דיסקים ומחק, באמצעות טכנולוגיה מתוחכמת, את כל התוכן הדיגיטלי של אותה תקופה. הריבונות היהודית השלישית באיזור שנחשב פעם לערש העם היהודי קרסה בבת אחת, ולא הותירה אחריה סימנים ועדויות מפורשות כלשהן. לחוקרים לא נותרה ברירה. הם זיהו את הקיסר נתניהו כמי שהוביל את עמו לחורבן. "מצאנו במקום מסויים כתובת שלא הספיקו למחוק ולא נשרפה כליל", כתב מנהל החפירה לשולחו במאדים, "הכתובת היא 'אתה הראש, אתה אשם', לא נותר לנו אלא לקבוע שזה כנראה נכון".
מכאן ואילך, המציאות
עד כאן המעשיה. מכאן ואילך, המציאות. כי המצב אכן חמור. אולי הכי חמור שהיה אי פעם בישראל המודרנית. כבר עמדנו בפני סכנות קיומיות. ב-48, ב-67, ב-73. הסכנה הנוכחית נראית ממשית יותר, בעיקר בגלל אובדן הנשק הסודי החשוב ביותר שלנו: הלכידות הפנימית. הביביזם, אותו חיידק טורף שמכלה כל חלקה טובה, פירק אותנו מבפנים. פולחן האישיות החולני, ההתעלמות המוחלטת מהעובדות והמציאות, תרבות השקר, הפייק והשיימינג, מכונת הרעל המשחרת לטרף ומתנפלת על כל מי שלא מתיישר עם דף המסרים והמשפחה המלכותית, כל אלה הפכו את ישראל מאומה נחושה, צודקת ומלוכדת, לספינת שוטים מתפרקת המשייטת במהירות לעבר הקרחון.
בנימין נתניהו ו-62 סריסיו, שהתעלו השבוע על עצמם כשהעבירו דין רציפות לחוק שינציח את השתמטות המגזר החרדי משירות כלשהו, הם לא פחות מסכנה קיומית לבית השלישי. זה כבר ברור לגמרי לכל מי שעיניו בראשו. הנה הנאום שנאם אותו בנימין נתניהו כשהיה יו"ר האופוזיציה, מיד לאחר מלחמת לבנון השניה. ראש הממשלה היה אהוד אולמרט: "אומרים לנו בציניות, מי שכשל הוא זה שיתקן. אסור להחליף את הקברניט. זה בערך כמו להגיד לאחר אסון הטיטאניק שאם הקברניט היה שורד, צריך היה לתת לו עוד אוניה. חיי אומה אינו מסלול הישרדות אישית של ראש ממשלה. נשאלת קודם כל השאלה, מה עשית שם?? מה עשית שם??? לא קבעת אסטרטגיה, לא התווית מדיניות, לא קבעת קו מנחה, אז מה עשית שם? בצה"ל קוראים לזה לדשדש במקום, ללכת במעגלים. בשפת הלוחמים, זה להתברבר בשטח. היום כבר ברור, איך היתה יכולה להיות הכרעה אם אתה, שאחראי על המערכה, כלל לא ידעת מה אתה עושה?".
אגב, הנאום עשה עוול לאולמרט. מלחמת לבנון השניה היתה, בדיעבד, מהמוצלחות במלחמות ישראל. נסראללה חטף מכה קשה. החלטה 1701 של מועצת הביטחון שסיימה את מלחמת לבנון השניה היא הדבר אליו אנו מייחלים עכשיו. הבעיה היתה, כרגיל, נתניהו. הוא ירש את אולמרט כעבור שנתיים ומיד החל במדיניות ה"הכלה" בצפון, וגם בדרום. צה"ל לא אכף את ההחלטה והניח לחיזבאללה להתקרב לגדר ולהתיישב עליה, כשהוא בונה מוצבים ועמדות שולטות ובעצם משתלט על קו המגע. כשחיזבאללה תקף מוצבים של צה"ל, ההוראה הייתה "להניס" את התוקפים. לא להרוג אותם. בהתקפה על מוצב גלדיולה, החיילים ירו ליד הרגליים של מחבלי חיזבאללה. בפעם אחרת, כדי לסיים מיני-סבב מול חיזבאללה, צה"ל ביים פצועים והטיס את ה"שחקנים" לרמב"ם כדי שנסראללה ישתכנע שפגע בנו ויפסיק את האש. לא רצינו להרגיז את נסראללה. לא רצינו להדליק את הזירה. לא רצינו לטלטל את הסירה. וקיבלנו קטסטרופה. בדיוק מה שקרה גם בדרום.
הרשת מלאה בראיות חותכות לאחריותו של בנימין נתניהו, שסופקו ע"י נתניהו עצמו. לא רק הנאום שמצוטט כאן. מספיק לקרוא את תמליל הופעתו בפני ועדת וינוגרד. איך הסביר באותות ובמופתים שבנושאי ביטחון, האחראי היחיד הוא ראש הממשלה. הוא, ורק הוא. גם לא שר הבטחון. איך הסביר למרגלות כבש המטוס שהוא קיבל את ההחלטה להעביר את הכסף המזומן לחיזבאללה והוא, כמנהיג, גם מוכן לשאת בתוצאותיה. הם נאם בפעם אחרת והסביר ש"עכשיו זו המשמרת שלנו. המשמרת שלי. אני אחראי". וכו' וכו'.
ומול כל זה, ח"כ חנוך מילביצקי הופיע השבוע עוד הופעת עוועים באחד מערוצי הטלוויזיה. ההופעה הזו הפכה ויראלית כי מילביצקי לא ידע מי זה השר והח"כ לשעבר ד"ר נחמן שי, שהופיע מולו. אז נכון, מילביצקי לא יודע מי זה נחמן שי, אלמוג כהן לא יודע שאהוד ברק היה פעם ראש ממשלה, יצחק גולדקנופף לא יודע שמטולה פונתה, בנימין נתניהו לא יודע שבנו של מי שהיה שר בממשלתו, יזהר שי, נהרג בקרב גבורה ב-7 באוקטובר, וגם לא ידע שמערך הכיבוי קרס, ומירון נרקב, ומזוודות הכסף הולכות לבניית מפלצת צבאית, והבן דוד שלו מייצג את תאגיד הצוללות. הוא לא ידע כלום. לא אמרו לו. לא משכו בדש מעילו.
אבל הדברים המדהימים באמת שאמר חנוך מילביצקי באותו ראיון בכאן 11, היו בהתייחסו למצב הבטחוני ובהתקפה פרועה ואלימה שהנחית על נחמן שי שישב איתו בפאנל: "כל השיח התבוסתני הזה של ציר מתון, של אנחנו נשכנע, אין לשכנע. צריך להרוג אותם...התבוסתנות הזו שאתה בא לכל אולפן ומסביר כמה צה"ל חלש, לא מניה ולא מקצתיה, אתה מדבר בלי ידע, בשטח המצב הפוך לחלוטין, אין שום בעיה בצבא, הצבא כמה שישחררו לו את המושכות והוא יפסיק את כוננות הספיגה...אתה שייך לדור הישן, שהוביל אותנו לפיאסקו חסר תקדים בנושא הביטחוני, ה-20 שנה האלו זו בדיוק התפיסה הזו שאפשר לדבר, שצריך להקשיב לארגוני טרור, שצריך את כל הדברים האלה...את הטרור צריך להילחם ולהרוג...".
בעולם מתוקן היה צריך לשלוח את המילביצקי הנ"ל להסתכלות. הוא מדבר על דמורליזציה? כנראה לא נחשף לדברים שצורח מדי יום אלוף יצחק בריק. הוא מדבר על צה"ל הכמה שישחררו לו את המושכות? כנראה לא היה בשיחת רקע בצבא כבר חודשים ארוכים. והכי מצחיק: "עם הטרור לא צריך לדבר, את הטרור צריך להרוג", וגם "עשרים שנות פיאסקו ביטחוני". האיש לא איתנו. כי מי שהמציא את "לדבר עם הטרור" זה נתניהו. מי שמימן את חמאס והפך אותו למפלצת שהוא, זה נתניהו. מי שחתם על עסקה מושחתת שעליה אהוד אולמרט השמאלן סירב לחתום, זה נתניהו. 1027 רוצחים, כולל סנוואר. אגב, בנגלה קודמת נתניהו שחרר גם את אחמד יאסין. קשה למצוא כאן רוצח הראוי לשמו שלא חייב את חרותו לנתניהו. ומתוך 20 שנות הפיאסקו הביטחוני שהביאונו עד הלום, נתניהו כיהן 17.
קיבלנו כאן את תמצית הביביזם בחמש דקות שידור. הבורות הממארת. האלימות החבויה בדף המסרים. המציאות המעוותת. העובדות המסולפות. האשמת כל העולם במחדלי המנהיג מחד, וזקיפת כל ההישגים עלי אדמות לזכותו מאידך. נשיאת השקר בגאון. הפצת הפייק בגאווה. מספיק לרדת רגע למעמקי הרשת ולשמוע את המוני הבוטים, רובוטים וביביסטים מפלסים את דרכם בגידופים וסילופים. "אתה ישבת עם חמאס!!", הטיח השבוע מישהו בח"כ לשעבר אביר קארה. אתם מבינים? הוא ישב עם חמאס. הם מתכוונים, כמובן, למנסור עבאס. הם שכחו, או מעולם לא הכירו בעובדה שהרומן הפוליטי של מנסור עבאס היה עם הליכוד. ומי שניסה להרכיב איתו ממשלה, בכל כוחו, היה נתניהו. ושופרותיו, בראשות ינון מגל ושמעון ריקלין, עשו כל מאמץ כדי להכשיר את הלבבות לממשלה עם עבאס, מבפנים או מבחוץ. ואפילו הרב דרוקמן גוייס למשימה הזו. הדבר היחיד שמנע את הקמת הממשלה ההיא, היתה סרבנותו של בצלאל סמוטריץ'. אבל עכשיו אין להם בעיה להתהפך. בקלות מופלאה. הם גילו את האור. לנתניהו מותר להקים ממשלה עם מי שהוא רוצה. לכל האחרים, אסור להקים ממשלה עם אף אחד. זה חילול הקודש ממש.
עכשיו כל זה התפוצץ להם בפרצוף. הביצה הסרוחה מרוחה להם על הפנים, מבאישה את כל הסביבה. היחידים שלא מריחים אותה, זה הם עצמם. ממשלת הפושעים המושלת כאן מעבירה חוק השתמטות חרדי בעיצומה של המלחמה? זה לא החוק שלנו, זה החוק של גנץ, הם אומרים. אבל גנץ העלה את החוק הזה לפני שנתיים, אומרים להם. לפני 7 באוקטובר. לפני שידענו שצה"ל צריך עוד 15 גדודים באופן דחוף. כשחשבנו שהשוויון בנטל הוא ערך, לא צורך קיומי. זה לא מפריע להם. הם מכשירים גם את זה.
ביום ראשון אותה ממשלה מופרעת אמורה להעביר עוד שלוש החלטות שיהפכו אף הן לחוקים: הארכה נוספת של דחיית גיל הפטור משירות מילואים, הארכת השירות הסדיר ל36 חודשים והארכת תקופות המילואים לכל משרת. קצינים ישתחררו מעתה ואילך רק אחרי גיל 50. לוחמים אחרי גיל 46. ממשיכים להעמיס כובד על גבו של החמור ומקצצים, במקביל, במזונו. את מה שנחסך, מעבירים לאלה שממיתים את עצמם באוהלה של תורה. אין מדינה בעולם שבה האירוע הזה היה עובר בשקט. אין מדינה בעולם שבה האזרחים לא היו מתקוממים, במובנה הכי פשוט של המילה הזו.
אנחנו במלחמת קיום. בחודשים הקרובים יוכרע גורלנו. ההגה נתון בידיים של אדם שאינו כשיר בעליל. האיש הזה עסק בשיפוץ הבריכה הפרטית שלו תוך כדי מלחמה. לא מזמן הובאה לוועדה המייעצת (שנקראה פעם ועדת צ'חנובר) לוועדת השרים לענייני שב"כ הצעה שמי שהיה ראש ממשלה מעל 10 או 15 שנים, יזכה לאבטחה על חשבון המדינה כל ימי חייו. כן, זה אמיתי. בעניינים האלה הוא עסוק. כרגע אין לו בקבינט אדם מנוסה אחד שיכול להוסיף משקל סגולי כלשהו למערך קבלת ההחלטות הגורליות ביותר לעתיד המדינה.
ההרתעה של ישראל בכל הזירות, קרסה. התמוטטה בקול רעש גדול. האיראנים חצו את מחסום הפחד בלילה שבין 14 ל-15 באפריל, כששיגרו לכאן מאות טילי שיוט, טילים בליסטיים, כטב"מים ושאר חימושים, כמעט בלי לשלם מחיר כלשהו. הם רואים איך הקואליציה של נתניהו מפרקת את הברית החיונית עם ארה"ב. האמריקנים, מעשה שטן, לא תומכים באידיאולוגיה של בן-גביר וסמוטריץ'. מתברר שהאמריקנים בכלל שמאלנים. אז זו סיבה מספיק טובה להיכנס באמ-אמא שלהם. כאילו יש לנו אמריקנים אחרים. כאילו יש מי שיספק לנו עכשיו חימושים, ראשי קרב, פצצות במשקל טון, חלקי חילוף ומיליארדי דולרים. כאילו אנחנו באמת מסוגלים להיכנס עכשיו למלחמת גוג ומגוג עם כל הסביבה לאורך חודשים ושנים, כשאנחנו לבד. מדינה מצורעת, מבודדת, מאבדת במהירות סילונית את בעלות בריתה, בסכנת צווי מעצר בינלאומיים, אמברגו וסנקציות. מדינה שמפרקת את התשתית הכלכלית, טכנולוגית, מדעית ואקדמית של עצמה, מכריזה מלחמה על מערכת המשפט שמשמשת שכפ"ץ חירום לאורך שנות דור, מנסה לפזר דלק על כל מדורה או גחל מזדמן ומחרחרת מדון לכל כיוון אפשרי.
זוהי סכנה קיומית בה לא היינו מעולם. לחשוב שבזמן הזה ההגה נמצא בידיים של שרה ובנימין נתניהו (בגיבוי ופיקוח ממיאמי) ולידם קולקציית הפירומנים המטורללת ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ולהתפלץ. זה מצב שמכשיר מחאה אזרחית עוצמתית שטרם נראתה כאן. לא כדי להפיל את שלטון נתניהו. כדי להציל את מדינת ישראל. לא פחות. זה מצב בו צריכים כל הכוחות הציוניים להתאחד. בלי חשבונות עבר, בלי אגו, בלי רעשי רקע. כן, כולל גנץ ואיזנקוט. צריך להגיד את האמת. לא בנימוס בו דיבר בני גנץ כשפרש מהממשלה. צריך לדבר במילים פשוטות ובוטות ולתאר את הסכנה הנשקפת לנו מהמשך שלטונו של בנימין נתניהו. ולעשות מעשה. מחאה אזרחית שלא תיפסק עד שלא יוכרזו בחירות.
ובינתיים, ממתינים לפסיקת בג"ץ בעתירות בעניין גיוס החרדים. ההערכה היא שבג"ץ יורה למדינה לגייס את החרדים לאלתר, ולהפסיק את תקצוב מוסדותיהם לאלתר. מעבר לנושא הפוליטי ולהישרדות קואליציית האסון, יש כאן, כאמור, גם צורך קיומי. הצבא צמא לאלפי לוחמים. החרדים לא חייבים ללכת לקרבי. הם יכולים להיות מופנים למסלולים אחרים, בהם צה"ל יבצע התאמה לוגיסטית בשטח שתאפשר להם לשמור ככל האפשר על אורחותיהם. זה יפנה אלפי מתגייסים אחרים למסלולים הקרביים הנדרשים. צריך לקוות ששר הביטחון יואב גלנט, מי שפיטוריו נמצאים שוב על הפרק בסביבת נתניהו, יעשה את המעשה הנדרש הנכון היחיד שפטריוט ישראלי צריך לעשות בימים אלה: יורה לשגר לאלתר את צווי הגיוס לצעירים החרדים במחזור הנוכחי. ככה פשוט. צריך לקוות שיו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, יתחבר להיותו דיסידנט ציוני לשעבר ויעשה את הדבר הנכון היחיד שישראלי ציוני חייב לעשות: יעביר את החוק שינויים דרמטיים שיהפכו את ה"כאילו גיוס" לגיוס של ממש, עם מספרים גבוהים. זה הכל.
ההתאוששות המסוימת של נתניהו בסקרים אינה אמיתית. כל מי שקורא סקרי עומק יודע שמצבו האישי של נתניהו נותר כשהיה אחרי 7 באוקטובר. הוא רעיל, רדיואקטיבי, אחראי ראשי לאסון. רוב גדול ממשיך לרצות בחירות (עכשיו או מיד אחרי המלחמה), רוב גדול מאוד רואה בו אשם עיקרי (יחד עם הצבא והמודיעין), רוב גדול לא נותן בו אמון והציון שהוא מקבל על ניהול מה שקורה כאן נמוך מאוד.
ההתאוששות המסוימת שלו נובעת מההיחלשות של גנץ. סקרי העומד מלמדים שהציבור צמא למפלגה ימנית חדשה שתהיה תחליף לליכוד. בעצם, להקים מחדש את הליכוד של פעם, בלי נתניהו. ליכוד ממלכתי, ציוני, ליברלי-יהודי, ערכי. ליכוד שרואה את טובת המדינה לפני טובת המנהיג. הדיבור הוא על אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, גדעון סער ונספחיהם (אלקין, איילת שקד וכו'). האם יוסי כהן יכול להשתלב בפלטפורמה כזו? אני מסופק. מוזכר שמו של משה כחלון. יש שמות רבים נוספים. ליברמן, על פי כמה מקורות, הציע לאחרונה מקום גבוה ברשימתו לאייל ולדמן. לא ברור מה היתה התשובה. המטרה היא להקים רשימה אטרקטיבית של ישראלים שקשורים כמה שפחות לקונספציה וכמה שיותר לליכוד המקורי. ליברמן וסער הם כמעט היחידים שמעולם לא הלכו שבי אחר "הכלת חמאס" והקונספציה שהובילה אותנו לאן שהובילה. בנט היה אמנם שר ביטחון תקופה קצרצרה, אבל בקדנציה שלו כראש ממשלה החריף מאוד את התגובה לבלוני התבערה וביטל את מזוודות הכסף.
חשוב שהמפלגה הזו תקום כמה שיותר מהר. אי אפשר לקלף מהליכוד את אחרוני הפטריוטים הישרים והערכיים שנותרו בו, בלי שתהיה להם כתובת חלופית. חלק מהם נקלטו אצל גנץ. חלק מחפשים משהו אחר. אני מעריך שאפשר יהיה לפתור את עניין הבכורה בין בנט לליברמן. אולי אפילו ברוטציה. הם עבדו יחד מצויין בממשלת השינוי. שניהם אנשים עם מילת ברזל. בפורמט הזה, של מפלגת ימין אידיאולוגי ערכית בסגנון הליכוד, מפלגת מרכז ימין איכותית של בני גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר, מפלגת מרכז שמאל קלאסית של יאיר לפיד ומפלגת שמאל מאוחדת של יאיר גולן, אפשר להציג חזית ציונית עוצמתית מול הביביזם ולהציל את המדינה. ואין זמן אחר, אלא עכשיו.
קצת אופטימיות
משהו אופטימי לסיום. לפני כמה שבועות פגשתי את עידן טנדלר, הייטקיסט מצליח, כיום סגן נשיא בכיר בחברת הסייבר הגדולה בעולם, פאלו אלטו נטוורקס. מאחוריו אקזיטים, סטארטאפים, מגורים ממושכים בחו"ל, לא מעט כסף. מסודר.
טנדלר משקיע היום חלק ניכר מזמנו בעמותת Place-IL, להלן "פלייס", אותה הקים עם קרן הלפרין לפני שנתיים. המטרה: לחבר את הפריפריה להייטק. "אנחנו בשפל ביטחוני וחברתי חסר תקדים, צריך לחזור ליסודות ולבנות הכל מחדש", אמר לי, "חברה חזקה היא חברה שמשלבת את כולם. בדיוק הפוך מחוק ההשתמטות מגיוס שעובר עכשיו. אנחנו חיים כאן ביחד וכולם צריכים להשתתף. לא רק בגיוס, שזו חובה, אלא גם בהייטק, שזו זכות ופרנסה טובה. ב"פלייס" אנחנו פשוט עושים את זה. מביאים אנשים מהפריפריה, חילונים, דתיים, ערבים, דרוזים, חרדים, לעבוד בהייטק. שוברים את תקרת הזכוכית ואת החסמים".
שאלתי אותו על איזה חסמים הוא מדבר. "ההייטק היא קהילה שחיה בתוך עצמה. לא אוהבים לראיין אנשים שבגרו מכללות, לא מתחברים לאנשים שלא עשו צבא ולא באו מ-8200, אנחנו מסתכלים על הרקורד ועל ההתאמה של המועמד לקהילה שלנו, ולא נפתחים מספיק לאנשים מסוג אחר. לאנשים מרהט, מאופקים, משלומי, מקרית שמונה. ערבים, יהודים, חרדים. ואנחנו מפסידים אין סוף כשרונות בדרך הזו".
בפלייס יש היום מעל 80 חברות הייטק ישראליות, כולל הגדולות ביותר. הם משתתפות ונותנות כתף, וגם משרות. "לא הגיוני שההייטק לא יפתח את הדלת גם לאנשים שלא נראים כמונו", אומר טנדלר, ששירת ב-8200 כראש מדור, ועל בסיס האמירה הזו הוא בנה את פלייס. "היום", הוא אומר, "פלייס היא הפלטפורמה המובילה בהייטק הישראלי להכניס אוכלוסיות עם ייצוג חסר. יש לנו סיפורי הצלחה עם דרוזים ועם ערבים, עם חרדים ועם אנשי פריפריה. להייטק יש כאן תפקיד, זה לא רק קטר כלכלי, זה צריך להיות גם קטר חברתי. לא רק לעשות כסף ואקזיטים, אלא גם לייצר שוויון הזדמנויות לכולם. לפתוח דלת לכולם. לחבר את החברה הישראלית לעצמה. אצלי בפאלו אלטו יש חרדים ויש ערבים ויש שמאלנים ויש ימניים ויש מתנחלים ויש עולים חדשים. הבנתי מתישהו שצריך לתת הזדמנות גם לג'וניורים, לחבר'ה בלי ניסיון, שלא היו ב-8200 ואין להם ממליצים מהסייבר, אנשים שבאו ממכללות או לא באו בכלל. וזה עובד".
הפאנץ' הגיע ב-7 באוקטובר. יחד עם המכה הקשה. "הבנתי שלנו בהייטק יש הזדמנות ויכולת לסייע בשיקום הנגב המערבי", מספר טנדלר, "והתחלנו לעבוד. הבנו שרק ההייטק מסוגל לעשות את זה מהר". עמותת פלייס הקימה אתר עבודה משותפת בשדרות (site) והחלה למפות את כל תושבי הנגב המערבי: "חיפשנו כל מי שנמצא בסיומו או עיצומו של תואר רלוונטי כלשהו, כל מי שיש לו נתוני התאמה להייטק, מבין צעירי ובוגרי הנגב המערבי. הגענו ל-1200 איש", מספר טנדלר, "מינינו אחראית קהילה שתנהל את המקום, היא הייתה בכירה בהייטק ומתגוררת באופקים. בנינו מבחני התאמה ייחודיים שלא בודקים את כל הדברים הרגילים, אלא יותר את הפוטנציאל. והתחלנו לעבוד".
אחרי שהסתיים שלב המיפוי, החלה העבודה עצמה. ב-site של פלייס בשדרות עובדים כבר כמה עשרות הייטקיסטים צעירים, חדשים. אחד ששרד את הטבח בנתיב העשרה. שתי צעירות בדואיות מרהט. בחור מאשקלון. בוגרי מכללות לא יוקרתיות מהסביבה. "אלה חבר'ה שבחיים לא היו בהייטק", אומר טנדלר, "והחברות שמעסיקות אותם לא העסיקו בעבר אנשים כאלה בהייטק, אבל זה עובד. בגלל שאנחנו בעידן היברידי, הם עובדים פעמיים או שלוש פעמים בשבוע בסייט בשדרות, ועוד פעמיים או שלוש במרכז, בחברה שמעסיקה אותם. אתה יכול ללכת לאתר בשדרות ולראות שם, ליד שולחן אחד, בחור שעובד בפאלו אלטו ליד בחורה שעובדת בפייפאל וליד עוד בחור שעובד בפייר בלוקס. הם יושבים יחד, עובדים יחד. כך נוצרת לאט לאט קהילה".
"זוהי רק ההתחלה", אומר טנדלר, "אם יש לנו עכשיו כבר 20 משרות בשדרות, המטרה היא להגיע ל-450 משרות תוך שלוש שנים. וזה כבר מספר משנה מציאות. אנחנו צריכים לנפץ את הגדרות והחסמים ולפתוח את ההייטק לכל האוכלוסיות. כל אלה שהתקבלו מהפריפריה בלי הרזומה הרגיל, הצליחו. בסוף, הכשרון מדבר. וגם המוטיבציה. אנשים שפעם לא היו מצליחים להתקבל לראיון, נחטפים עכשיו ע"י חברות ההייטק לאחר הכשרה קצרה. זה לתפיסתי צריך להיות התפקיד האמיתי של ההייטק הישראלי בשעה הקשה הזו. זה עלינו. זו האחריות שלנו. זה הזמן שלנו".