דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה, ביקר הבוקר (רביעי) בחריפות בריאיון ל-103FM את התמודדותה של המדינה עם כיבוי השריפות שפרצו השבוע בגליל העליון כתוצאה מהירי לאזור. לדבריו, ביישוב מתמודדים כבר שלושה שבועות עם הבעיה. על הרחבת המלחמה ללבנון אמר: "זו מלחמת אין ברירה. חייבים להיכנס, להקטין משמעותית את אמצעי הלחימה שלהם, לקחת את אותם 80 אלף אנשי רדואן ולהוריד אותם לחלוטין".
בריאיון אמר כי לדעתו "מדינת ישראל, תושביה וצה"ל ערוכים למלחמה מול חיזבאללה והרחבת המערכה בצפון". הוא הוסיף, "צה"ל יודע לטפל בשתי זירות. אנחנו כבר 15 שנים מכינים את כל אזרחי ישראל למלחמה רב זירתית".
על נושא השריפות אמר, כי ביישובים נאלצים להתמודד עם הדילמה, האם נכון לשלוח את כיתות הכוננות כדי לכבות את השריפות, וזאת תחת איום הירי. "הדילמה שלי באופן אישי אם לערב את כיתת הכוננות אל מול האיום - האם זה מציל חיים. תמיד אנחנו בדילמה הזו. צריך לזכור שגם בבית יש זיכרונות, היסטוריה, ציוד ריהוט, ואם זה נשרף והולך לחלוטין זה כמו לאבד חיים שלמים".
בריאיון עם רבש"ץ קיבוץ יראון, אילן עמר, הוא שיתף בקשיים שהביאו עמן השריפות. "בעצם השריפה מחדדת את המושג 'שמירה על הבית'", אמר. "זה לא רק להילחם בחיזבאללה, זה בעצם לשמור בכל הכוח שאפשר כדי שביום שבו כל התושבים יחזרו, הם יוכלו למצוא משהו". הוא הוסיף, "אני בטוח שתהיה השפעה מאוד גדולה על שרידות היישובים, אם הם בכלל יחזרו למה שהיו פעם, באיך היישוב ייראה כשהם יחזרו".
לדבריו עמר, קיים חסר בציוד הנדרש לצורך כיבוי השריפות. "כל מה שאנחנו מבקשים זה לסייע ולעשות את מה שהמדינה לא יכולה לעשות. הרבה מהציוד שנמצא כרגע שוכב בהרבה מחסנים, הציוד הזה קיים. אנחנו מוכנים לאתגר הזה, עברנו הכשרה על ידי כיבוי אש, אבל עם כל דפי ההוראות אני לא אוכל לכבות - צריכים את הציוד. שולחים אותי לקרב בלי נשק".
"האתגר של השריפה, זה הקרב, זה האתגר שעומד בפנינו", הדגיש. "מה שהיה עד עכשיו זה רק היורה למה שהולך להיות. למה? כי עוד עשרות אלפי דונמים מחכים להחלטה של מי בלבנון איפה להדליק. הוא מבין, הוא לא טיפש, הוא מבין שאם הוא רוצה לפגוע מורלית ביישובים, באנשים, הוא לא צריך לירות יותר מדי, מספיק כדור אחד שמדליק פה".
על הרחבת המלחמה ללבנון, אמר עמר: "עם כל ההתמודדות שלנו פה, וכל מה שאמרתי ומה שעדיין לא סיפרתי - הלב שלנו נמצא בדרום, כל ההתמודדות הקשה שלנו מתגמדת לעומת המשפחות והחטופים שלנו. אני קושר את גורלם לגורלנו פה, את מה שצריך לעשות צריך לעשות - את האיום צריך להסיר. כל כמה ימים מגיעה לפה משפחה, אורזת את הדברים והבית נשאר ריק. אם הייתי יכול לכבות עם הדמעות שלי את השריפות לפחות זה היה עוזר".