מה עניין שיטות קבורה לחסינותה הכלכלית של ירושלים ולעתידה כעיר בת קיימא? ובכן, סעיף קטן בהסכם הקואליציוני העירוני האחרון תפס את עיניי. בהסכם עם סיעת דגל התורה, נאמר ש"העירייה תקדם תוכנית ותפעל בעדיפות עליונה למתן פתרונות לקבורת שדה, כך שכל יהודי שומר תורה ומצוות יוכל להיקבר בקבורת שדה על פי המקובל והמסורת".
קרקע היא משאב מוגבל, במיוחד בירושלים. הרשויות בישראל מנסות לעודד קבורה יעילה, בכוכים ובקומות, ברוח אבותינו - בימי בית שני, לאחר כשנה בכוך, עצמות המת הועברו לגלוסקמה. אך התרגלנו להיקבר בקרקע, וקשה לשנות.
מעבר לשאלה כיצד יוחלט אם המנוח הירושלמי היה שומר תורה ומצוות, יש כאן הכרזה רשמית על העדפה, יש שיאמרו אפליה. אתה דתי? נקצה לך קרקע ציבורית. את לא? אז מה אם שילמת את הארנונה הגבוהה בארץ? משפחתך תרצה לשתול ליד הקבר שלך את הפרח האהוב עליך, אך עתידך בקומות.
כמיליון איש גרים בירושלים, העיר הגדולה בארץ. ב-1995, כאשר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה החלה לסווג ישובים לפי המצב הכלכלי-חברתי שלהם (הכנסה, צפיפות דיור וכו'), ירושלים הייתה באמצע, באשכול 5 מתוך 10. מאז היא צנחה לאשכול 2.
בעודנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו, ומציינים בטקסים ותהלוכות והצהרות את היותה בירתנו המאוחדת לנצח נצחים, ראוי להבין כיצד הגענו למצב הזה
.
ובכן, לאורך השנים גדל חלקם של ערבים וחרדים, שתי אוכלוסיות בעלות שיעורי תעסוקה והכנסה נמוכים. ב-1995 יהודים היו כ-70% מתושבי ירושלים, ומעריכים שכחמישית הירושלמים היו חרדים. כלומר היתר, כמחצית מתושבי ירושלים, היו חילוניים, מסורתיים ודתיים שאינם חרדים. כעת יהודים הם 60% מתושבי העיר ומחציתם חרדים. עולה שכ-30% מהאוכלוסייה בירושלים הם יהודים שאינם חרדים. זאת אומרת שתוך פחות משלושים שנה, הקטר הכלכלי של העיר נחתך כמעט בחצי, ובמקביל העיר ירדה מאשכול 5 לאשכול 2.
כ-40% מתושבי ירושלים הם ערבים, וכמעט כולם גרים באזורים שסופחו לעיר אחרי מלחמת ששת הימים. בזמנו הוחלט לא להעניק להם אזרחות ישראלית, ורק בודדים בוחרים בדרך הארוכה לדרכון הכחול וצולחים אותה. עם זאת, הם הוגדרו כתושבי קבע ולכן הם זכאים לשירותים כמו ביטוח לאומי וקופת חולים ורשאים לעבוד בישראל. אם לא די במורכבות הפוליטית הזו, תוכניות הלימודים ברבים מבתי הספר הן של הרש"פ.
זוהי האוכלוסייה הענייה בעיר והיא סובלת מתשתיות לקויות. יצוין שהממשלה מודעת למצב ובשנה שעברה אישרה תוכנית חומש שנועדה להתמודד אתו. אך ספק אם רוב היהודים החוגגים את איחודה וייחודה של העיר יודעים היכן גבולותיה וכיצד חיים רבים מתושביה.
חרדים מהווים יותר מחצי מהיהודים בירושלים. מאז הבחירות האחרונות בפברואר, יש לראשונה רוב חרדי במועצת העיר. לזכות המגזר ייאמר שהוא רואה בהצבעה לא רק זכות אלא חובה, כפי שראוי - מי שלא טרח להצביע, בל יתלונן על התוצאות.
ראש העירייה הרכיב קואליציה ובה כל הסיעות במועצה. בהסכמים עם הסיעות ה"ליברליות" יש אמנם ביטויים כמו "שוויון" ו"שמירה על הסטטוס קוו", אבל אין אף סעיף שדומה ברמת התקיפות שלו להתחייבות לקדם קבורת שדה, ואשר יעודד חילוניים להישאר בעיר.
כדי שירושלים תשגשג, חובה שחילוניים ומסורתיים לא ירגישו בה כמו בנים חורגים. לכן גם אוכלי כשר כמוני יכולים לשמוח על פתיחת מסעדה לא כשרה, ולהצטער על מקום בילוי שנועל את שעריו ביום השביע וכך פוגע באיכות חיי מי שאינו שומר שבת. כדי שהעיר היפה והעצובה הזו לא תמשיך להיחלש, ירושלים צריכה להיות לא רק עיר שמבטיחה כיצד ייקברו בה, אלא בעיקר עיר שמבטיחה שלכולם יהיה טוב לחיות בה.
הכותבת היא שגרירה בדימוס ותושבת ירושלים