"אני ביקשתי שהוא יעצור. התחננתי ובכיתי. ביקשתי שיפסיק. הוא אמר לי להגיד מילים גסות ודברים מיניים על עצמי כדי שזה ייגמר יותר מהר. מה שקרה בבית שלי היה אונס לכל דבר רק שאני הבנתי את זה שלושה חודשים מאוחר מדי", כך מעידה לוואלה אורטל סיני, בת 39 מרמת גן שעברה אונס. אלא שהיה מצופה שלאורטל יהיה מענה תומך מצד המדינה.
עם זאת, מבדיקת וואלה עולה כי במרבית ממרכזי הטיפול הרפואיים המעניקים תמיכה לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, זמני ההמתנה לתחילת טיפול ופגישת היכרות עם פסיכולוג ופסיכיאטר עומדים על נתון בלתי ניתן לעיכול: בין שנה וחצי לשנתיים המתנה. על פי דו"ח שיצא לאחרונה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בסוף שנת 2022 היו 1,449 בעלי תעודות מומחה בפסיכיאטריה - אולם שליש מהם מעל גיל פרישה.
אורטל היא אחת מנפגעות ונפגעים רבים שנותרים במצב לא אפשרי שבו יצטרכו להוציא אלפי שקלים בחודש על טיפולים פרטיים כי הם רוצים וצריכים לקבל טיפול מיידי. עבור אורטל, האמונה שלה בזוגיות ובגברים נפגעה וכל גבר שעובר ברחוב מהווה עבורה טריגר לאותו לילה נורא שחוותה והנורא מכל - במשך שלושה חודשים היא לא סיפרה לאיש את מה שעברה.
"באותו הלילה, ישבתי בחוץ במרפסת ושאלתי את עצמי - יכול להיות שנאנסתי? זה לא היה ברור אפילו לי", אמרה סיני. "הדחקתי, אמרתי לעצמי שזה לא קרה לי כאילו הכול בסדר, אבל כלום לא היה בסדר. התחילו לי התקפי חרדה, אי שקט גדול, לא יכולתי לישון בלילות וכל הזמן הסיטואציה שלו עליי עלתה לי בראש. בפעם הראשונה שסיפרתי לחברה שלי על מה שקרה, היא זאת שאמרה לי שעברתי אונס", שחזרה סיני.
שלושה חודשים חלפו ואורטל התקשרה למרכז סיוע של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית וסיפרה למתנדבת במוקד את הסיפור כולו. "אז ירד לי האסימון שנאנסתי. עכשיו מה עושים", היא מתארת את מערבולת החושים שעברה. "את פשוט מחפשת במה להיאחז ואין לך במה. כדי לקבל טיפולים לפסיכולוגים ופסיכיאטריים במרכזים הרפואיים, אני מקבלת תשובה שיש שנתיים המתנה. אני זוכרת שחיפשתי עזרה גם בקופות החולים וראיתי שמרבית המטפלים כלל לא מטפלים בכלל בתקיפה מינית או בטראומה. מה גם שלא רציתי שאף גבר יטפל בי ואז הרשימה מלכתחילה מצומצמת מאוד".
כשכבר קיבלה טיפול רפואי לאחר המתנה, זה היה לשנה אחת בלבד והכול מתחיל מההתחלה. "התאשפזתי באשפוז ביתי לשנה. נותנים לך שיחה עם פסיכיאטר פעם בחודש, לדבר עם אחות פעם בשבועיים ובתום השנה, הכול מתחיל מחדש. שוב פעם להתחיל עם התורים וההמתנה. היום אני ויתרתי כבר. אני משלמת לפסיכולוגית מאות שקלים על פגישה אחת לשבוע כי הבנתי שאין לי ברירה אחרת".
אורטל הגישה תלונה במשטרה והתעמתה עם בן זוגה לשעבר, אך תיק האונס נסגר ומצבה המשיך להתדרדר. "חוויתי דיכאון קשה כי בסוף יש הרגשה כאילו לא מאמינים לך ובגלל זה לצערי הרב תיקים רבים של נפגעות תקיפה מינית נסגרים, גם כאשר אתה יודע שאתה צודק - אבל הצדק לא איתך", היא אמרה. "המצב ממשיך להדרדר ומגיעים למעשים קשים שפוגעים בעצמך ואז הברירה היחידה היא אשפוז בבית החולים. גם 'הפתרון' הזה עושה יותר עוול מאשר מתקן ולפעמים אתה חוזר פגוע יותר ממה שהיית ואף במצב קשה יותר".
עוברים ועוברות את התהליך לבד
את מה שחוותה ומתארת סיני בפתיחות רבה, חוות נשים רבות וגם גברים בישראל. כאשר כבר מעכלים את אשר קרה ומחפשים עזרה לטפל בעצמם בעיקר בדיעבד, הם פשוט לא מוצאים אותה. "הנושא של טיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מוזנח כבר שנים. בכלל, כל הטיפול של בריאות הנפש במצב רע מאוד. מדובר בעשורים של הזנחה, שכר לא מתגמל ועזיבה רבה של צוותים רפואיים רבים", הסבירה ד"ר ענבל ברנר, פסיכיאטרית ויו"ר החברה לקידום אבחון וטיפול ומניעה של פגיעה מינית בהסתדרות הרפואית.
"המודעות לתקיפה מינית עלתה, זמני ההמתנה ארוכים מאוד שזה הזוי ולא אנושי", המשיכה ד"ר ברנר. "עד שנפגע או נפגעת תקיפה מינית אוזרים אומץ ופותחים את מה שהם עברו, הרבה פעמים יש החמרה במצב הנפשי שלהם, קשה להם לישון, יש להם חרדה, הם לא מסוגלים לעבוד ולחכות שנתיים לטיפול זה לא אנושי. בזמן הזה מצבם מדרדר והם מגיעים לאשפוז פסיכיאטרי מלא או לאשפוז יום או אם יש להם כסף אז הם הולכים לטיפול פרטי אם יש תורים ולצערי גם מתרחשים דברים מאוד קשים וכואבים. המשברים בשנים האחרונות של המדינה לא הוסיפו ועכשיו עם המלחמה המצב קשה יותר. מי שנפגע מינית בעבר או היום נדחק לאחור כי עכשיו כולם מתעסקים בקורבנות של 7 באוקטובר- במידה רבה של צדק, אבל התחושה היא קשה מאוד והם נאלצים לעבור את הקושי לבד".
ד"ר ברנר מספרת על כך שמאורעות 7 באוקטובר, סיפורי השבי הקשים והמעשים שמבצעים בחטופים ובחטופות כולל פגיעות מיניות ואונס, מפעילים אצל מרבית הנפגעים והנפגעות טריגרים מאוד גדולים. "גם אם הקורבנות לא חוו את מעשי האונס ב-7 באוקטובר וכבר שנים רבות הן מטפלות בעצמן וכבר המשיכו הלאה, כל רגע כזה או סרטון או דיווח מחזיר אותן אחורה", המשיכה ד"ר ברנר. "הן צריכות את החיזוק הזה בכל יום. אני יושבת מול מטופלות שאומרות שהן לא יכולות לשאת את מה שהחטופות עוברות בשבי, כמו גם סרטון התצפיתניות שהתפרסם לאחרונה שהעלה שוב טריגרים רבים למטופלות".
ד"ר ברנר מציינת כי למרות המחסור והקושי, היא מאמינה בשירות הציבורי ובאיכות הטיפול. "הרבה פעמים אין מענה. אין הרבה אנשי מקצוע והמצב קשה, אבל לטיפול ציבורי יש ערך מאוד גדול כי יש צוות רב ומקצועי סביב המטופל או המטופלת באותו בית חולים ואפשר לתת מענה כוללני גם במקרים מורכבים יותר. הבעיה היא שהתורים מאוד ארוכים והזמינות נמוכה וקשה להגיע לזה".
עבור גברים נפגעי תקיפה מינית, המצב קשה אף יותר בשל מיעוט המענה ולילדים ולנוער קשה הרבה יותר כי כמעט אין טיפולים עבורם. כך גם היה המצב עבור שני (שם בדוי) שבגיל 15 נאנסה ובגיל 18 ניסתה לקבל טיפול ובמשך שנתיים לא מצאה. "אין תורים לפסיכיאטרים ושום מעקב על טיפול יחיד והצלחתי לקבוע רק פגישה אחת עם פסיכיאטר, אבל מאז עברו כבר שלוש שנים", אומרת שני שכיום היא בת 20. "ניסיתי להגיש בקשות לטיפול במרכזים הרפואיים, שם צריך הרבה פעמים חוות דעת מחודשות לגבי המצב הנוכחי שלי, אבל אין אפשרות להשיגן כי אין תורים ובפרטי וזה כבר עולה אלפי שקלים. אז עכשיו אני התחלתי טיפולים פסיכולוגיים בפרטי בעלות של מאות שקלים לטיפול ומחכה לתור לפסיכיאטר שיתפנה מתישהו כי אין לי ברירה אחרת".
שני תיארה בשיחה עם וואלה את התהליך. "אין שום ליווי. החוברת שמביאים בחדרים האקוטיים (חדר 4) מסורבלת עם יותר מ-40 עמודים ואין למי לפנות. הייתי מגיעה לבתי החולים הפסיכיאטריים אחרי ניסיונות אובדניים והצוות הרפואי היה אומר לי שהמענה היחיד עבורי הוא רק להתאשפז. בנוסף, נותנים לך גם הפנייה דחופה לפסיכיאטר כדי כביכול להתקדם בתור, אבל זה לא באמת עוזר. זה מקדם אותך אולי מתוך 100 אנשים למקום 97. מה השגנו בזה? המטרה שלי היא לא להגיע לאשפוז. איבדתי תקווה כבר. אמשיך הלאה. אני שורדת. אני היום לא מטופלת, לוקחת כדורים שאולי כבר לא מתאימים לי, אבל אין לי משהו אחר לעשות".
אליקו שליין, נפגע עבירת תקיפה מינית בעבודה ומפונה משדרות, אמר בכנסת השבוע בדיון על המחסור הגדול במענה הציבורי ובמצוקת בריאות הנפש: "יש לנו אוסף של טראומה ופוסט טראומה. המצב הוא קריטי, אין מענים רפואיים לעזור לנו וגם לא משפטיים. אני כמעט קפצתי ממלון מקומה שישית. לאף אחד לא אכפת. מגבילים אותי ב-12 טיפולים כנפגע תקיפה מינית. עברתי בעבר 14 ניסיונות אובדניים, העבר שלי הוא חלק ממני".
גם יעל שרר, מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית, מצביעה על המשבר החמור. "למרבה הצער, ופי כמה מאז 7 באוקטובר, מתגלה אוזלת היד של משרד הבריאות שלא השכיל להתאים את כמות המענים והצוותים לדרישה", היא האשימה. "מצבם של המטפלים מתדרדר עד שחלקם מגיעים לאשפוז בעלות אסטרונומית למערכת והיה ניתן למנוע זאת. הציבור מוצא את עצמו בלית ברירה מוציא סכומים גדולים על מנת לקבל טיפול בשוק הפרטי, במקום לקבל את הטיפול שמגיע לפי חוק. גם תוכניות העבודה של המשרד לא כוללות הערכות מקיפה ומושכלת לטיפול במצוקה למרות פניות רבות וזה מאכזב ביותר".
הפסיכולוג סשה שוורץ והמנכ"לית קרינה ווינר, ממרכז הטיפולים סשה שוורץ, מטפלים בקליניקה הפרטית בפתח תקווה במטופלים רבים שעברו פגיעה מינית לפני ואחרי 7 באוקטובר וכל זאת ללא עלות. "אנחנו מקבלים היום נפגעים שלא מצאו את עצמם והיו ללא כתובת טיפולית, שקועים עמוק בחרדות ובטראומה קשה ועוזרים להם", סיפרו השניים לוואלה. "המצב מורכב מאוד ואין היום מספיק מענה למצב הקשה שהמדינה הגיעה אליו. נכון להיום, קיים מחסור עצום גם במטפלים רגשיים וגם בתחום הטיפול ההוליסטי ולפתרונות בעיית השורש כדי להתמודד עם הטראומה. אנחנו מנסים לעזור לאנשים בטיפולים ממוקדים ואנחנו כבר רואים התקדמות וחזרה לחיים תרתי משמע של האנשים, אבל הטיפולים עוד ממשיכים".
ד"ר אילן טל, פסיכיאטר ומנהל מרכז טל בתל אביב, הוסיף: "לטיפול פסיכולוגי לנפגעי תקיפה מינית יש היום פחות מענה בוודאי בשירות הציבורי. במקרים רבים, נפגעי תקיפה מינית יכולים לחזור לתפקד, אך הדחיפות והמחשבה לקבל טיפול נשארת בסוף והמענה הראשוני הוא קריטי כדי להצליח. המשאבים של ישראל בתחום בריאות הנפש הם דלים בצורה דרסטית, הטיפול בשירות הציבורי הוא חלקי ואין תעדוף לבריאות הנפש בישראל ונפגעות ונפגעי תקיפה מינית נזרקים לסוף".
ד"ר ברנר סיכמה: "אנחנו רואים החמרה במצבם הרפואי של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. הם צריכים טיפול נוסף וזה גם מעמיס על המערכות. לצערי, אני לא רואה שום שינוי בשטח. שומעים הרבה שנים הבטחות ודיבורים, שום דבר לא נעשה. אחוז גבוה מאוד מהאנשים במדינה נמצא במצוקה נפשית ופוסט טראומה חייבים להיערך כראוי".
ממשרד הבריאות נמסר: "אנו פועלים לצמצום זמני המתנה לכלל שירותי בריאות הנפש. כדי לתת מענה קצר מועד למצוקות אקוטיות, ובכללן פגיעות מיניות, נפתחו מרפאות להתערבות במשבר לנוער ב-11 בתי חולים. בנוסף, יוגדלו השירותים הייעודיים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית וזאת באמצעות הגדלת תעריפים ייעודיים בתחום זה, פתיחת מרפאות מומחיות בטראומה וכן הכשרות למטפלים בתחום של פגיעה מינית בכלל מערכת הבריאות, לרבות מערכת בריאות הנפש באשפוז ובקהילה, זאת במטרה להרחיב את מספר הצוותים שיכולים לתת מענה מותאם במסגרות השונות ולצמצם את זמני ההמתנה. כמו כן, המשרד מעודד פתיחת מסגרות טיפול יום יעודיות לנושא, כאשר בשנה האחרונה נפתחו שתי מסגרות חדשות".
עוד נמסר כי "כחלק מהגדלת כלל השירותים במערך בריאות הנפש, גיבש המשרד תוכנית לאומית רחבה ומקיפה בתחום בריאות הנפש, שתיתן מענה לצורך האקוטי שהתגבר משמעותית בעקבות המלחמה, בעלות של יותר ממיליארד שקל. התכנית כוללת שורת מענים מקיפה, מהעלאת שכר הפסיכולוגים, הגדלת מספר הפסיכיאטרים, שיפור תנאי האשפוז ועוד, זאת במטרה להבטיח מענה נפשי ציבורי איכותי וזמין לכל מי שיזדקק לכך. חשוב לציין שכדי לענות על הצורך המיידי בעקבות אירועי 7.10, הרחיב משרד הבריאות את המענים לטראומה נפשית ע"י עזרה ראשונה נפשית מיידית וכן ע"י הרחבת שירותי מרכזי חוסן בדרום ובצפון והקמת מרכז החוסן הארצי".