זו הפעם השנייה שהדיפלומט הראשי של מדינת ישראל הוא ישראל כ"ץ. בהנחייתו, שוגרה ביום שני אגרת לשגרירות ספרד בתל אביב, האוסרת על הקונסוליה הספרדית בירושלים לבצע פעילות קונסולרית או להעניק שירותים קונסולריים לתושבי הרשות הפלסטינית.
כך הסביר שר החוץ את הצעד: "הוצאתי לפועל צעדי ענישה ראשוניים נגד הקונסוליה הספרדית בירושלים, שעליהם החלטתי בעקבות הכרת ממשלת ספרד ב'מדינה פלסטינית' כמתנה לרוצחי החמאס וההסתה האנטישמית החמורה של מנהיגיה נגד קיומה של מדינת ישראל. לא נשלים עם פגיעה בריבונות ישראל ובביטחונה. מי שמעניק פרס לחמאס ומנסה להקים מדינת טרור פלסטינית, לא יהיה בקשר עם הפלסטינים. אנחנו בשנת 2024, ימי האינקוויזיציה תמו. היום ליהודים יש מדינה ריבונית ועצמאית, ואף אחד לא יגרום לנו להמיר את דתנו ולא יאיים על קיומנו - מי שיפגע בנו, אנחנו נפגע בו".
הסתה אנטישמית נגד קיומה של ישראל? המרת דת? אינקוויזיציה? יש את זה ביותר מגוחך ופחות דיפלומטי? אם לא די בהתבטאויות היסטוריות-היסטריות, יש בהחלטה כדי לפגוע במעמדה של ירושלים.
כרקע ייאמר שמדינות פותחות קונסוליות כשקשה לנהל את כל היחסים מהבירה. כך, נוסף על שגרירות ישראל בוושינגטון, יש בארה"ב שמונה קונסוליות, ובהן ניו יורק, לוס אנג'לס ומיאמי. קונסוליות מספקות מסמכים כמו דרכונים, מקדמות קשרים ומסחר בשטח אחריותן ועוד. הקונסוליות הללו כפופות רשמית לשגרירות.
לא כך הקונסוליות בירושלים, שהן תופעה ייחודית בדיפלומטיה הבינלאומית.
קונסוליות החלו להיפתח בירושלים במאה ה-19, בעקבות היחלשות השלטון העות'מאני ושאיפת מדינות לדריסת רגל באזור. הקונסוליות המשיכו להתקיים בזמן המנדט הבריטי. החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 קראה לבנאום ירושלים, כלומר לפרוש עליה חסות בינלאומית.
ב-1949, אחרי מלחמת השחרור, ירושלים חולקה בין ירדן וישראל. רשמית, החלטת הבנאום נותרה בתוקף. מדינות רבות לא הכירו במצב בפועל, ועבורן היא היתה פשוט ירושלים, עיר שאיננה במדינה. לרוב הקונסוליות היו משרדים בשני חלקי העיר, ובראשן עמד קונסול אחד, שעבר מפה לשם דרך מעבר מנדלבאום.
במלחמת ששת הימים ב-1967 הגדה המערבית נותקה מירדן. כעשר קונסוליות של מדינות המערב שנותרו בעיר לקחו עליהן את הטיפול בתושבי השטח. התפתחויות כמו הסכם אוסלו הרחיבו את פעילותיהן ולמעשה, הקונסוליות הפכו לשגרירויות לשטחים. הן מתפקדות במקביל, אך בנפרד מהשגרירויות של מדינותיהן לישראל, ואינן כפופות להן.
עצם קיומן העצמאי של הקונסוליות הוא ביטוי היסטורי לאי-הכרה בריבונות על ירושלים. ישראל לא רצתה להתעמת עם מדינות ידידות והשלימה עם המצב הקיים. היא לא בדיוק העלימה עין, אך צמצמה למינימום ההכרחי את המעמד הרשמי של הקונסוליות ועובדיהן ואת מגעיה עימם.
מה עשה שר החוץ? הוא קבע בקול גדול שפעילות הקונסוליה הספרדית (ובמשתמע גם היתר) היא לגיטימית, ואפילו יש לה שטח שיפוט נפרד משלה - ירושלים. בכך הוא החריג את ירושלים מתחומי האחריות של שגרירות ספרד בתל אביב, שאמונה על כלל היחסים בין שתי המדינות. זאת ועוד, 40% ממיליון התושבים בירושלים הם ערבים, ורובם אינם אזרחי ישראל אלא של ירדן. במהלך שימחה את זכר האינקוויזיציה ויגדע את האנטישמיות, כ"ץ הכריז רשמית שמצידו בסדר גמור שהם יטופלו במסגרת שעצם קיומה מבטא אי-הכרה בריבונות ישראל על ירושלים.
שאלות לי לכבוד השר: מה ימנע מהקונסוליה הספרדית לספק באינטרנט אשרה לתושב בית לחם, או לרשום באמצעות הדואר תינוק ספרדי שנולד בשכם? מדוע לא הלכת עד הסוף וסגרת את הקונסוליה? אם בריטניה, צרפת וארה"ב יכירו במדינה פלסטינית, האם תנקוט בצעדי עונשין נגד הקונסוליות שלהן? הרשות הפלסטינית הוקמה מתוקף הסכמי אוסלו. אם כדבריך יש להענישה על מעשי החמאס, מדוע אינך מבטל את ההסכמים ההם, כפי שאפשר לעשות בהתראה של שישה חודשים? ובעיקר, חוץ מכותרת שאולי תסייע לך במרכז המפלגה, במה הועיל הצעד שלך?
הכותבת היא שגרירה בדימוס