בין שלומית בגבול דרום רצועת עזה לבין שדרות ובאר גנים, מפוני גוש קטיף חולמים על חזרה לאזור שבו התגוררו לפני שני עשורים, אבל בקרבם יש כאלה שמצננים את ההתלהבות. רובם סבורים שאפשר לשלוט מחדש בצפון הרצועה, אך לא כולם מסכימים על הרעיון לחזור ללב הרצועה. בשבוע שעבר התקיימה בשדרות צעדה למען החזרה לגוש קטיף ובין הצועדים היה אלעד כלפא שהתגורר בנווה דקלים ופונה בתוכנית ההתנתקות. כבר יותר משש שנים הוא מתגורר בשדרות ולאחרונה חזר לביתו לאחר שפונה לירושלים.
לדבריו, ישראל חייבת לחזור לגוש קטיף כדי להחזיר את הביטחון לשדרות. "צריך לחזור באופן מלא, השטח כרגע לא מאפשר זאת, אבל כן אפשרי לחזור להקים יישובים בצפון הרצועה לטובת יישובים חדשים והקמת אזור תעשייה", הסביר כלפא את עמדתו. "מבחינה ביטחונית זה יעזור למדינת ישראל. בידי האויב יהיה פחות שטח שממנו יורים רקטות לעבר שדרות וגם מרחיק את הגבול מהיישובים הקיימים. יש פה מימד הרתעתי ויש מחיר למה שקרה פה בשבעה לאוקטובר. זה מה שצריך להיות פה בעוטף עזה וזה יהווה גם רמז לחיזבאללה בצפון. אני חושב שברגע שהמדינה תראה נכונות להקמת יישובים, יהיה גידול בביקוש כשהביקוש כבר עכשיו גדול. המציאות היום בביתי בשדרות היא הזויה, יורים עליי מהבית הקודם שלי".
מתניה אליקים, גם הוא מפונה מנווה דקלים שמתגורר כעת בבאר גנים, סבר לפני אירועי 7 באוקטובר כי הרעיון לחזור לגוש קטיף הזוי. אליקים, בן ה-36, גם עכשיו מסתייג מחזרה לכל היישובים שפונו, אבל חושב שמשהו השתנה ואומר שאפשר לשלוט ברצועה. "לפני 7 באוקטובר, חשבתי שההתנתקות הייתה טובה לתושבי הגוש", הוא הסביר בשיחה עם וואלה. בשנים 2005-2000 חווינו תקופה קשה, פיגועים ורציחות ואי אפשר היה להמשיך ככה. היה צריך לנקות את עזה ממחבלים ולספח את גוש קטיף למדינת ישראל או לצאת מהרצועה. האפשרות השנייה הייתה יותר ריאלית בזמנו".
אבל אז אירעה מתקפת הטרור של חמאס ואליקים חש טלטול. "גם היום אני חושב שמדובר ברעיון לא ריאלי לחזור לעזה, לחזור לתוך אוכלוסיה של 2.5 מיליון פלסטינים, לנהל את חייהם, להחזיק 3 אוגדות ולשלם מדי שבוע במחיר של חיילים", הוא אומר. "תיאורטית, אם כבר זה יכול לקרות, זה בתנאים שלא נראה שיתאפשרו כרגע כמו הגירה המונית של ערבים מהרצועה ולאזורים שיש הגיון ביטחוני להתיישב שם. לחזור ואתם מיקומים זה לא נכון ואין שום היגיון ביטחוני. אבל אפשר אולי ליישב את השטחים סביב נתיב העשרה בצפון הרצועה היכן שהיו היישובים ניסנית ואלי סיני סמוכי הגדר".
לדבריו של אליקים, המהלך כרוך בהזזת הגבול במרחק של קילומטר או שניים מבלי להיכנס לקרביים של רצועת עזה וכל המשמעויות הכרוכות בכך. "אם כבר, זה הדבר ההגיוני והנכון ללמד לקח לדורות את אויבנו. פעמיים בהיסטוריה צרבנו אצלם הפסד במלחמת העצמאות ובששת הימים. זה קרה בזכות כך שבשתי המלחמות הם גם איבדו שטח. זה הדבר היחידי שיקר להם. את זה צריך לעשות רק בצפון הרצועה סמוך לגבול. לחזור לתוך לב הרצועה זה טירוף והזייה מכל כך הרבה בחינות".
זהורית כהן, תושבת שלומית שבמועצה האזורית אשכול ומפונת גוש קטיף בעבר, אומרת כי המציאות במדינת ישראל הוכיחה שאין ואקום. "היכן שאנחנו, המדינה וצה"ל לא קיימים ואין התיישבות, יש מישהו שתופס שליטה. השליטה על השטח היא קיומית. אם אנחנו לא נהיה, יהיה שם האויב שלא רוצה אותנו כאן", היא טענה. "הרעיון לחזור לגוש קטיף ישים ואפשרי. ברגע שהמדינה תחליט ותיישם, יהיו רבים שיחזרו. האויב תמיד ינסה לפגוע בנו ולא משנה היכן. לכן חזרה לגוש קטיף תייצב את המציאות הביטחונית בכל ישראל ותביא לביטחון בעוטף ובמדינה כולה. אני הייתי מקימה את ביתי מחדש בגוש קטיף".
אבל עדיין יש בקרב מפוני גוש קטיף, שסבורים שרעיון החזרה הוא חלום שלא ניתן ליישם. "זה רעיון, אבל ב-99% הוא לא ישים", הסביר אחד המפונים לשעבר מגוש קטיף. "על כל מתיישב יהיה צריך שומר, פעם לא היו מנהרות של חמאס, אבל גם אז המצב הביטחוני לא היה טוב. לא מתנגד אולי לחזור לצפון הרצועה, אבל אי אפשר לחזור להיכן שהיינו בעבר בלב עזה".