טקס הדלקת המשואות שודר היום (שני) לרגל ציון יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל, בצל מלחמת חרבות ברזל. בשל המלחמה, הטקס התקיים השנה במתכונת שונה, והוקלט מראש ללא קהל בשבוע שעבר בהר הרצל.
השנה לא נבחרו 12 עד 14 מדליקי משואות כמדי שנה, אלא 44 מדליקי משואות, וזאת בשל אירועי 7 באוקטובר והמלחמה, וסיפורי הגבורה הרבים שהתגלו בעקבות האירועים הקשים. הדלקת המשואות לא היתה אישית אלא קבוצתית. כמו כן, במהלך הטקס לא התקיימו ריקודים ברחבה או זיקוקים.
לפני טקס הדלקת המשואות, הוקרן טקס הזיכרון שהוקדש לעוטף עזה. בחלק זה הודלקו אבוקות זיכרון במוקדי האסון השונים. הדלקת אבוקות הזיכרון התקיימה ב-12 מוקדים שונים שנבחרו על ידי המועצות האזוריות, הערים, והקהילות, וכל אחד מהם מסמל את הפגיעה הקשה, השכול והאבדן בעקבות מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.
האבוקות הודלקו בקיבוץ כפר עזה, חוף זיקים, שדרות, מוצב נחל עוז; במיגונית, אחת מתוך רבות, לאורך כבישי הנגב המערבי; במושב נתיב העשרה; במגרש, אליו רוכזו אלפי שלדי המכוניות, שנותרו אחרי הטבח; באופקים; אבוקת הזיכרון של חברי כיתות הכוננות בישע ובמבטחים הודלקה במושב מבטחים; ביישוב שלומית, בקיבוץ ניר עוז ובחניון רעים, מקום מסיבת הנובה.
נאום ראש הממשלה הוקרן בהמשך הטקס. "זה אינו יום עצמאות רגיל", אמר. "המלחמה עדיין בעיצומה. היא נכפתה עלינו ביום שחור של טבח נורא. רבים מאחינו ואחיותינו עדיין מוחזקים במרתפי החמאס. משפחותיהם עוברות סבל נורא. נחזיר את כולם הביתה - החיים והחללים כאחד.
"תושבים בדרום ובצפון עדיין מפונים מבתיהם בשל המלחמה. נשיב אותם בביטחה ליישוביהם", המשיך. "מיטב לוחמינו נפלו בקרבות גבורה. משפחות הנופלים מתייסרות בכאב האובדן שאין להשיבו. פצועינו מתמודדים עם פצעי קרב באצילות נפש שאין כדוגמתה. אני מחבק באהבה את כולם. אני מאחל החלמה מלאה לפצועינו".
בהמשך נאם יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה. בנאום פנה אל החטופים שעדיין בשבי חמאס ברצועת עזה: "אני פונה מכאן אל אחינו ואחיותינו החטופים מתוך תקווה שישמעו: יום העצמאות ה-76 לא שלם בלעדיכם". לאחר מכן הוסיף: "מדינת ישראל לא היתה שם ב-7 באוקטובר במלוא כוחה ועוצמתה כפי שכולנו ציפינו שתהיה, אך היא פועלת מאז בכל יום להשבתכם הביתה למשפחותיכם".
אוחנה התייחס גם למפונים מבתיהם בצפון ובדרום, ואמר: "עשרות אלפי אזרחים צופים בנו כעת שלא מבתיהם. אחיי המפונים מהגליל ומהנגב - זו מלחמה על הבית. הבית של העם היהודי, וגם הביתה הפרטי שלכם. הערים, היישובים, הקיבוצים, והקהילות עוד ישובו לתפארתם, ושחוק ילדים ישמע בם".
בנאומו דיבר אוחנה על הקיטוב בעם. "כדי להיות ראויים לשומרים - נצטרך להיות עם ישראל. יחד, אלה למען אלה. ירושלים ותל אביב תצטרכנה להיפגש במחלף שער הגיא. אלה ימים גורליים לעתידנו כמדינה וכעם. למדנו בשנה האחרונה כי לעמנו הקטען והמאוים - האחדות איננה מותרות. היא צורך בסיסי - כאוויר לנשימה וכמים חיים".
בין מדליקי המשואות, היתה איריס חיים, אמו של החטוף שנורה בשוגג יותם חיים, שהדליקה את משואת הרוח, לצידם של אמנים נוספים כיוצר עברי לידר והאמן רביב כנר. "אני איריס חיים, אימם של תובל, יותם זכרונו לברכה ונויה חיים, משיאה משואה זוֹ לכבוד יותם שלי. לכבוד רוח העם שלעולם לא נשברת. לכבוד היכולת להאמין, ולראות את הטוב בחברה הישראלית. לכבוד האחדות".
החיילת שהוחזרה מהשבי רב"ט אורי מגידיש השיאה גם היא משואה בטקס, במסגרת "משואת התקווה". "אני, אורי מגידיש בת יוסף חיים ומרגלית, משיאה משואה זו לכבוד חברותיי התצפיתניות, שהגנו אז ומגנות היום על גבולות הארץ. לכבוד כל מי שבזכותו אני פה. גם בחושך שהייתי בו - ידעתי שתבואו לחלץ אותי".
לאחר הדלקת המשואות נערך מצעד הדגלים והסמלים כמדי שנה, כשהפעם הציגו הדגלנים צורות ברוח המלחמה והשכול: נר נשמה, הסרט הצהוב, מגן דוד, סמל צה"ל, המנורה, והאמירה: "עם ישראל חי".
בשבוע שעבר, במקביל לחזרות לטקס שצולם בהר הרצל, התקיימה מחאה נגד האירוע, שבה השתתפו בין השאר בני משפחות חטופים.