סמל איתי לבני, שנפל בלחימה בשכונת זייתון ברצועת עזה, הובא היום (ראשון), למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול - ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לבני, בן 19, שירת כלוחם בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל. מאות חברים וקרובי משפחה ליוו אותו בדרכו האחרונה ונפרדו בדברים שהקריאו.
יואב, אחיו התאום הזהה, ספד לאיתי כשהכומתה שלו על ראשו. "אח שלי, גיבור שלי. אתמול ארגנו ערב לכבודך בבית ספר ובאתי עם הנעליים שקנית לפרום. הנעליים שלך גדולות מכדי שאיש יוכל להיכנס אליהן. לא הצלחתי לצעוד בנעליים שלך בדרך חזרה מבית הספר. הן כל כך כאבו לי שהורדתי אותן וצעדתי יחף איתן ביד. כמו שלא הצלחתי להיכנס לנעליים שלך, אף פעם לא אוכל למלא את החור שנפער בי ביום שישי בצהריים. אף אחד לא יוכל למלא את החור שהשארת אצלנו", אמר.
"אתה בן אדם מצחיק וחכם וכל כך מוכשר שזה לא פייר. לנצח תישאר איתי, גיבור, לוחם בחטיבת הנח"ל, נגביסט חוד מורעל וקטלני. חייל מובחר שאין שני לו. כשמדברים על עוצמה אנושית מדברים עליך גיבור שלי. אתה לא תזכה להיות הרופא שחלמת להיות. כשהיינו קטנים והיו שואלים איפה התאום השני, אבא היה אומר לנו להגיד שומר אחי אנוכי. אני מצטער שלא הייתי שם לשמור עליך איתי שלי. ביום שישי בבוקר צה"ל איבד את הטוב שבלוחמיו ומפקדיו לעתיד. איבדתי את החצי השני שלי. לנצח תישאר בלב שלי".
דובר צה"ל פרסם ביום שישי האחרון שלבני נפל בקרב בצפון הרצועה. בנוסף אליו נפלו בתקרית עוד שלושה לוחמים מגדוד 931, סמל יוסף דסה מקרית ביאליק, סמל ארמיאס מקוריאו מבאר שבע וסמל דניאל לוי מקרית מוצקין.
לבני הותיר אחריו את יואב, אחות גדולה קרן והורים - אמיר ונעמי. הוא גדל ברמת השרון והתגורר בה כל חייו, שיחק באגודת הספורט העירונית, תחילה כדורגל, בהמשך כדורסל ובין לבין טניס. "הייתה לו יד רכה, ככה אמר המאמן תמיד", סיפר אביו אמיר לוואלה. "הוא היה תמיד מצטיין, תמיד שאף להיות הכי טוב במה שעשה. אהב להתעמק בנושאים שבהם עסק, כמו היסטוריה, ספורט ומוזיקה. ניגן בגיטרה לתקופה מסוימת".
עוד הוסיף אביו ואמר כי "בהתחלה היה מיועד לכפיר אבל בסוף גויס לנח"ל. הוא סיים טירונות לאחרונה. לפני שבועיים יצא הביתה, היה שבוע בבית עם כל המשפחה, וביום ראשון חזר לצבא. ברביעי נכנס לזיתון. שם, להבנתי, מטען התפוצץ במקום שנכנסו אליו. הוא לא היה נשמע כאילו הוא חושש מהכניסה לרצועה, להפך. הוא היה נגביסט חוד, תפקיד שבו הולכים קדימה. הוא דיבר איתי לפני שנכנסו, עודדתי אותו וחיזקתי אותו. איתי היה מענטש. מלח הארץ. ילד זהב".