שנים של תחינות להפסיק את נאומי הפוליטיקאים בטקסי יום הזיכרון בבתי העלמין, הסתיימו בהחלטה כואבת שקיבלו על עצמם קרובי משפחה שכולים. אם הם לא מוכנים להפסיק - אנחנו נפסיק, ולא נשתתף עוד בטקסים. "לא השאירו מקום לכאב שלנו", אמרה בכאב האחות השכולה טובה פרידמן.
פרידמן, תושבת רמת גן, גדלה במשפחה שכולה. אח של אביה, יעקב ברגר, נהרג ב-1937 בחומה ומגדל. לאחר מכן, אחיה אמרוד עורב נפל במלחמת ההתשה. פרידמן מאסה בנאומים לפני שנים, עוד לפני שהייתה זו מחאה. "סוף סוף יש אנשים שמצטרפים אליי. אני עוד זוכרת שהיה לי קשה לשמוע את הנאום של בגין", הולכת אחורה. "הנאומים האלה לא משאירים לנו מקום. בשנים האחרונות הם פוליטיים במיוחד. לי זה כואב".
בשבועות האחרונים עוד ניסו לשנות את דעתם של חברי הממשלה. מאות משפחות חתמו על מכתב הקורא להם לא לנאום בטקסים, התראיינו ושלחו הודעות, ללא הועיל. חלק מהנמענים ענו בלקוניות, אחרים כלל לא טרחו להשיב. "יזמתי פנייה עם לחברת הכנסת אפרת רייטן לשר הביטחון שיהיו נאומים אחידים. מקווה שייענה לכך", ענה חבר הכנסת אלי דלל, למשל. שם זה הסתיים. במקרה של יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, המשפחות לא קיבלו תשובה עד רגע זה.
במקום הטקס הזה, חלק מהמשפחות הקימו בשנה שעברה אלטרנטיבה בדמות טקס משלהם בו הם קובעים את הטון. באירוע שייערך ברחוב רוטשילד בתל אביב הנואמים יהיו קרובי משפחה בלבד: קאיד, אחיו של אחמד אבו לאטיף שנפל במלחמת חרבות ברזל, רות, אחותו של גילי ברזילי שנפל במלחמת יום הכיפורים, יפעת יוגב, בתו של דוד זיק זילברברג שנפל במלחמת ששת הימים, ושרית סגל, בתו של ישראל מכטינגר שנפל במבצע סיני.
אביה של שרית, היא מספרת, נקבר בחלקה הצבאית הראשונה בקריית שאול. השנה, היא לא תגיע אליה במהלך הטקס. "בשנה שעברה הרגשנו לא נוח עם הפוליטיקאים בבתי הקברות, שנותנים נאומים חלולים עם קלישאות על מגש הכסף. התחילו עימותים, כולל בין משפחות שכולות, נגיד בהגעה של בן גביר לבאר שבע. ניסינו בכל דרך שאמנם יגיעו לבתי הקברות, כי האבל לא פרטי - אבל לא יישאו דברים. שיבואו, יסתכלו לנו בעיניים וילחצו יד, אבל את הנאומים תשאירו לנו", אמרה.
"אנחנו לא רוצים לעשות רעש ומהומות בבתי קברות, לכן בחרנו לעזוב ולעשות טקס רק של משפחות שכולות", הסבירה שרית. "יש התלהמות שלא הייתה פעם. אני מבינה את מי שמוחה בטקס. אני מסכימה שהנאומים הם מסורת אבל דברים משתנים במדינה כל כך מקוטבת. לפחות את טקסי הזיכרון אפשר לעשות יותר בשקט. אני מרגישה מובסת ומושפלת. זאת האלטרנטיבה הכי טובה שמצאנו".
רוני שפירא בן 73, ישתתף גם הוא בטקס. שפירא הוא אח שכול ליגאל, לוחם תותחנים שנפל במלחמת יום הכיפורים. "את ההורים זה ריסק. חילק את החיים ללפני ואחרי. היו חילופי תפקידים במשפחה", נזכר. "כל זמן שההורים היו בחיים הלכנו לטקסי הזיכרון בקריית שאול. בשנה שעברה עם המהפכה המשטרית-משפטית החלטנו שאנחנו לא רוצים בבתי הקברות פוליטיקאים, שדרדרו את המדינה והובילו אותה לשסע. השנה ביקשנו שלא ינאמו. למרות כל מה שקרה, הפלגנות מצד הפוליטיקאים ממשיכה".
החשש ממחאה במהלך הטקסים כפי שהתרחשה בשנה שעברה בכמה מוקדים, צף ביתר שאת גם הפעם בעקבות הזעם על כ-1,500 הנופלים, והחטופים שעדיין לא שבו לביתם. כשהוא מהדהד ברקע, מזכירות הממשלה הודיעה בשבוע שעבר על שינויים בשיבוצי השרים: שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עבר מכפר סבא, שם חתמו על עצומה נגדו, לאופקים, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מרחובות לדימונה והשר יצחק גולדקנופף יעשה את הדרך ההפוכה.
"לכל המשפחות יש רגישות גדולה לסיפור שלהן. בטח ביום הזיכרון ולקראתו. אף אחד לא צריך שיביאו לפתחו עימותים וכעסים, גם ככה הימים האלה קשים", אמר ישראל שור, אח שכול לאבידע, שנהרג במבצע אביב נעורים ב-1973. שור יהיה בין הנואמים בטקס האלטרנטיבי. "תרמנו את היקר מכל לביטחון המדינה, ומעבר לכיבודים כמו סיכות ואירועים נמצאים בחשיכה. אף אחד לא רוצה כל הזמן להתעסק בשכול כמונו. זה היום היחיד שמכבדים אותנו".
לדבריו, "עד לא מזמן בית הקברות היה שטח סטרילי. פתאום בשנה שעברה, מאז הקמת הממשלה, המרחב הפך לזירת קרב", הוסיף. "ב-7 באוקטובר השכול הוכפל, ולממשלה היה חלק גדול במה שקרה. אז בטח שלא יבואו לבית הקברות, יקבלו במה דווקא שם ויצברו הון פוליטי על גבינו. אין לנו כוחות נפש למאבקים האלה".
עוד הוסיף ישראל, "יש מאזן אימה של מה יהיה פחות קשה - לבוא לבית הקברות או לא לבוא. הממשלה לקחה לעצמה את כל המרחבים הציבוריים בכוח הזרוע. משפחות החטופים והנרצחים מ-7 באוקטובר הפכו לאויבי העם. אנחנו לא מסתכלים על זה בניצחון או לא, אלא עושים מה שטוב לנו. הניצחון שלנו יהיה שנגדיל את הטקס ממאות לאלפי אנשים".