טקס זיכרון ל-33 החללים שנפלו על הגנת קיבוץ בארי התקיים היום (שישי) בקיבוץ. הטקס התקיים בנוכחות בני משפחה מ-31 ממשפחות הנופלים - חיילים, שוטרים, אנשי מערכת הביטחון, מתנדבים וחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ, שנפלו ב-7 באוקטובר ולאחר מכן במהלך המלחמה.
יוזמת ההנצחה של הקיבוץ נקראת "בלב בארי". במתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר נרצחו 101 מחברי הקיבוץ, ו-30 מהם נחטפו. היוזמה נועדה "להוקיר את הקורבן שהקריבו הנופלים כשהגיעו להגן על תושבי הקיבוץ, לזכור ולחבר בין הקהילות שאיבדו רבים כל כך מאהוביהם במתקפה הנוראית של 7 באוקטובר".
עילם מאור, חבר כיתת הכוננות של בארי, סיפר על הפרויקט: "בעת המאורעות הקשים ב-7 באוקטובר הרגשנו מגוון תחושות בבארי - תחילה תדהמה, דאגה, אימה, בדידות ופחד. עברו עלינו שעות רבות לבדנו מול רוע אנושי יוצא דופן. רבים מאיתנו נפגעו קשות בשעות אלו. ואולם, בשעות אלו היו בבארי גם מגוון פעולות ומעשים של אנשי הקיבוץ ושל אנשים נפלאים שהגיעו אלינו מבחוץ, שהביאו עימם תחושות נוספות: אכפתיות, סולידריות, אומץ ותקווה. עם שלם עטף והזדהה עימנו, כעת לא היינו לבדנו. בימים הראשונים אחרי האירוע דיברנו המון עם גורמים מהצבא, מהמשטרה, מזק"א, אבל בעיקר דיברנו עם כוחות שהיו איתנו כאן ולחמו לצידנו. השיחות האלה היו כמו אוויר לנשימה בשבילנו".
הוא הוסיף: "הרגשנו את הצורך שלנו, קיבוץ בארי, לתת בחזרה למי שהיו עבורנו, למי ששילמו מחיר כל כך כבד. פרויקט בלב בארי נולד מתוך אותו חיבור. כמה כוח יש למפגש כן ופתוח. לשיחה, לכתף, לשותפות גורל. קהילת בארי עוטפת אתכם. תמיד תהיו חלק מאיתנו. תמיד תהיו בלב בארי."
רחלי בנאקוט היא ראש צוות החירום הישובי ומתנדבת בפרויקט ב"לב בארי". בשבעה באוקטובר איבדה את אחיה, רבש"צ הקיבוץ אריק קראוניק ואת אחותה זהבה הקר. בטקס היא סיפרה על ההכרה בכאב והחשיבות של הפגישה המשותפת. "כנציגת הנהלת הקיבוץ, אני רואה חשיבות עצומה ליכולת שלנו להסתכל סביב", אמרה. "לראות את כאבם של מי שסביבנו, להכיר בכך שלא ניתן להקל על הכאב, אך מעט אפשרי יותר לשאת אותו יחד.
"חשוב לי לומר על במה זו ביום הזה, אנחנו רואים אתכם. קיבוץ בארי מחבק אתכם וזוכר את הנופלים האהובים שלכם", אמרה. "כמה ימים לפני יום הזיכרון, לפני שכל אחד מתכנס לאבל הפרטי שלו, היה לנו חשוב להיפגש. לראות זה את עיניו של זה, לזכור ולכאוב יחד."
"חירפו נפשם כדי להציל את הקהילה שלנו"
אחרונה נשאה דברים איילת בויום, אלמנתו של גיל בויום, חבר כיתת הכוננות של בארי ואמו של ענבר בויום שנרצח אף הוא ביום הנורא.
איילת שיתפה על הגבורה של חברי הקהילה באותה השבת השחורה, והודתה לכל אחד מהם עם בקשה אחת - לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים לביתם. "בשבעה באוקטובר, יום שמחת תורה, בלב בארי נקבצו לוחמים עזי נפש", אמרה. "חיילים, אזרחים וחברי כיתת הכוננות חירפו נפשם כדי להציל את הקהילה שלנו. במעשי גבורה, וללא מורא, כל אחד ואחד מהאנשים היפים הללו עשה הכל כדי להציל ולו נפש אחת מהתופת הנוראה. כשם שגיל וענבר קפצו לתופת מבלי לחשוב על עצמם, כך 33 לוחמים, חיילים, מתנדבים חברו לכיתת הכוננות בבארי במטרה להגן עלינו".
"אני רוצה להודות, בשמי, בשם ילדיי ובשם קהילת בארי לכל אחד מהם. כל עזי הנפש נמצאים בליבנו, בלב בארי לעד", הצהירה. "במותם ציוו לנו חיים, ואנו נעשה הכל כדי להשיב חיים, צחוק ובטחון לאזורנו ולמדינת ישראל, תוך השבת החטופים לביתם".