נסרין יוסף, בת העדה הדרוזית ממושב יתד, שסייעה לכוחות הביטחון ב-7 באוקטובר להשיג מידע על מחבלים באזור, ויתרה על השאת משואה בטקס יום העצמאות השנה. "אני חושבת שיש אנשים שמגיע להם יותר ממני, ואני רוצה לשמור על המשפחה שלי ועל עצמי", אמרה לאחר מכן. לדברי מקורביה, הסיבה לוויתור היא שקיבלה איומים על חייה.
"עדיף שנסיים עם זה. הכבוד היה לי להדליק משואה במדינת ישראל שזו המדינה שלי. אני חושבת שיש אנשים שמגיע להם יותר ממני אז אני רוצה לתת להם קרדיט. עשיתי מה שעשותי לא כדי להדליק משואה. זה כבוד להדליק משואה בישראל אבל אני ובעלי החלטנו ואנחנו מודים על הכבוד שניתן לנו. זאת המדינה שלנו ונמשיך לשמור עליה לא משנה אם הדלקנו משואה או לא. מה שאני עשיתי זה מתוך רצון לסייע".
במהלך 7 באוקטובר שהתה נסרין יחד עם משפחתה בביתם שביישוב יתד. בזמן שיצא בעלה להילחם לצד כיתת הכוננות, נשארה נסרין בביתה עם ארבעת ילדיה. כששמעה ששני מחבלים נלכדו ביישוב, קיבלה החלטה לצאת מהבית, ולתחקר אותם כדי לנסות ולהוציא מהם מידע שיוכל לסייע ללוחמים.
בשיחה עם המחבלים היא הצליחה לחלץ מידע בעל ערך רב על הימצאותם של מחבלים נוספים ביישוב, והכווינה אליהם את אנשי כיתת הכוננות. כשמחבלים אחרים ניסו ליצור קשר טלפוני עם חבריהם שנתפסו, נסרין שיטתה בהם תוך שהיא מתרגמת למפקד בשטח את השיחה מערבית. כך הצליחה לפתות אותם למסור מידע בעל ערך רב. בתושייה ובקור-רוח מנעה נסרין התקפה משמעותית על היישוב, והצילה חיים רבים.
נסרין נבחרה להדליק משואה כחלק מ"משואת המחלצים", הכוללת סיפורי גבורה של אזרחים, שנחלצו להציל אחרים תוך סיכון אישי גדול ב-7 באוקטובר. שרת התחבורה האחראית על הטקס, מירי רגב, הודיעה כי בחרה בנסרין יחד עם ברב שחר בוצחק מאופקים, ביוסף אלזיאדנה מרהט וברמי דוידיאן מפטיש.
יוסף אלזיאדנה, תושב רהט, הוא נהג מיניבוס. בבוקר 7 באוקטובר הוא הוזמן לאיסוף 6 צעירים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. במהלך הנסיעה הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר. בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, הוא החליט להציל בנסיעה כמה שיותר אנשים. יוסף הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מן הטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות איבד יוסף קרוב משפחה שנרצח. ארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.
הרב שחר בוצחק רב קהילה באופקים. בבוקר שמחת תורה התעורר הרב שחר יחד עם שאר תושבי הדרום לזעקות ולמטחים בלתי פוסקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן פתח הרב שחר את הטלפון שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, בה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה. בלי להסס לקח הרב שחר את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה השעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והרב יצחק נפצע ברגלו. על אף פציעתו, ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שחר שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים, את רבש"ץ מבטחים ואת בני משפחתו ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים.
רמי דוידיאן ממושב פטיש קיבל בבוקר "השבת השחורה" שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה. רמי לא חשב פעמיים ונכנס לרכב. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה האכזרית וקיבל החלטה הרת-גורל - לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה. במשך יום שלם חילץ רמי ניצולים מכל מקום אפשרי - מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים. היכרותו המעולה עם דרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות מבלי להיפגע. במהלך אחד החילוצים הצליח רמי באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל הציל את חייהם של למעלה מ- 700 איש שחבים לו את חייהם.