ואז, אחרי שהקשיב במשך דקות ארוכות לטיעונים שהטיחו בו והפגין איפוק יוצא דופן, ראש הממשלה דפק לפתע על השולחן וקם מכסאו. השרים הופתעו. בנימין נתניהו נתן בכמה מהם מבט זועם ואמר בקול תקיף, כזה שלא משתמע לשתי פנים: "תפסיקו. די! תקשיבו טוב: ההחלטות סביב המלחמה ועסקה החטופים יתקבלו אך ורק על פי האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. די לעשות פוליטיקה על הגב של החטופים. מי שלא יפסיק - יפוטר לאלתר מהממשלה שלי".
הבעיה היחידה עם כל מה שמתואר בפסקה הקודמת היא שהאירוע מעולם לא התרחש - וכמה חבל שכך. הוא לא יכול לקרות, מכמה סיבות, ובראשן העובדה שראש הממשלה נתניהו הוא הראשון לעשות פוליטיקה סביב המלחמה והחטופים. הפוליטיקאי החד והמנוסה מכולם הבין ב-7 באוקטובר, ב-6:29 בבוקר - מייד כשהעירו אותו - שעתידו מונח על הכף. מי שעשה פוליטיקה בכל הצהרה ובכל מסיבת עיתונאים מאז תחילת המלחמה, לא יכול לדרוש דבר מהשרים שלמעשה מנהלים את ממשלתו.
כך נוצר המצב הסוריאליסטי שבו השר לביטחון לאומי מצלם סרטון על רקע המדרגות שמובילות לאקווריום במשרד ראש הממשלה, ומאיים על נתניהו בפומבי לאחר שסיימו שיחה בארבע עיניים. "הזהרתי את ראש הממשלה - אם חלילה ישראל לא תיכנס לרפיח, אם חלילה נסיים את המלחמה, אם חלילה תהיה עסקה מופקרת... ראש הממשלה מבין היטב מה המשמעות אם הדברים האלה לא יקרו".
כך נוצר המצב שבו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מרשה לעצמו להגיד לנתניהו "כנס מייד לרפיח ואל תיתן לסינואר להשפיל אותנו שוב". כך נולדה גם ההתבטאות המקוממת של השרה אורית סטרוק שאמרה ש"העסקה איומה. לממשלה שזורקת הכל לפח בשביל להחזיר 22 או 33 איש אין זכות קיום". חבל שלא מעניקים פרס נובל לרגישות. מה הפלא שמשפחות החטופים, שלא ברור מאיפה מגייסות את הכוח לקום כל בוקר מהמיטה כדי להמשיך להילחם, זוכות לכינויי גנאי לא ראויים מסקטורים מסוימים בחברה הישראלית?
לפני כמעט 10 שנים, ב-15 ביולי 2014, בעיצומו של מבצע צוק איתן, פיטר נתניהו את סגן שר הביטחון דאז דני דנון (אותו דנון שלימים הוגלה לאו"ם ועשה שם עבודה מצוינת). החטא של דנון? הוא התבטא נגד נתניהו ואמר, בין השאר, שהוא ויתר על ערכיו. "בעיצומה של מערכה צבאית נגד ארגוני הטרור, לא ייתכן שסגן שר הביטחון יתקוף בחריפות את הנהגת המדינה שמובילה את המערכה", מסר אז נתניהו.
אבל נתניהו מודל 2014 רחוק מאוד מנתניהו מודל 2024. "מר ביטחון" ו"ליגה אחרת" הם כינויים שיתקשה לשלוף מהבוידעם אם ברוב חוצפתו יחליט להתמודד שוב בבחירות הבאות. בן גביר, סמוטריץ' וסטרוק יכולים להגיד ולעשות מה שהם רוצים - ואיש לא יעצור אותם. כשנתניהו עסוק בפוליטיקה בדיוק כמוהם, הם למעשה באותה "ליגה".
חשוב מאוד לקיים דיון מעמיק על מחירי העיסקה המסתמנת. חשוב מאוד לשמוע את הקולות מכל הצדדים. אבל זה חייב להיות בחדר הסגור. והשיקולים חייבים להיות ענייניים. צריך לזכור שעשרות בודדות של חטופים שעדיין בחיים - ראויים לכל מאמץ מצד המדינה שהפקירה אותם. מי שלא מבין את זה, לא ראוי לשבת סביב השולחן שבו מתקבלות ההחלטות.
הכותב הוא המשנה לעורך הראשי וראש מערכת החדשות של וואלה