נפילתו של סאלם אל כרישאת, גשש בחטיבה הצפונית באוגדת עזה, הצטרפה לזו של אחמד אבו לטיף שנפל גם הוא בקרבות בעזה. נפילת הלוחמים הבדואים, יחד עם רציחתם של אזרחים בדואים וגם חטיפתם של נוספים על ידי חמאס ב-7 באוקטובר, העלו את הקריאה בחברה הבדואית בנגב לשותפות אמיתית בין יהודים לבדואים.
זאת הייתה גם צוואתו של אבו לטיף, לוחם בגדוד 8208 בחטיבה 261, שהותיר אחריו אישה, ילדה בת שנה, זוג הורים ו-11 אחים ואחיות. בתחילת הלחימה הוא פרסם פוסט שבו קרא לשותפות גורל ועל היותו גאה להיות לוחם ישראלי-בדואי. אחיו הבכור קאיד מבקש בשיחה עם וואלה לקיים את צוואתו. "אחמד היה בן זקונים. הוא ראה את מה שקרה ב-7 באוקטובר ולא יכול היה לשבת מנגד ויצא לעזור זמן רב לפני שגויס", הוא אמר.
קאיד מספר על ההיכרות בין אחמד לבין סאלם אלכרישאת שהותיר אחריו אישה ו-12 ילדים. "הם היו חברים. סאלם גם הגיע להלווית אחי אחמד ולסוכת האבלים", מספר האח שמוסיף כי נפתח פרק חדש בין החברה היהודית לבדואית. "אנחנו רואים שהחברה הבדואית החליטה לכתוב פרק חדש עם החברה והמדינה. החוזה מסתכם בשותפות גורל. אחי רצה לשמור על הבית. המתקפה לא הבחינה בין יהודים לבדואים. היו נשים בדואיות שנרצחו עם חיג'אב עליהן ואף אחד לא חס עליהן. המחבלים לא פסחו על אף אחד".
האח השכול מספר על אחמד בשיחה עם וואלה. "הוא היה אבא לילדה קטנה. הוא לא חיכה לצו 8 והתנדב. בימים הראשונים של המלחמה הוא חילץ עשרות אנשים מעוטף עזה. אחמד תמיד האמין בחיים משותפים הוא רצה חברה משותפת. העיר רהט היא הדוגמה לשותפות ולחיים משותפים ובפעם הראשונה יצאו תושבי רהט בקריאה לאיחוד ושותפות". כאמור, השבוע גם חברו של אחמד, סאלם, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. "הוא כל הזמן עזר לאנשים, תמיד בא להתנדב. הוא היה הכריזמטי", סיפר לוואלה פאיז אבו רבעה, חברו של סאלם. "הוא אהב את הצבא ורצה להיות לוחם ולתרום למדינה".
ואחיד אל הוזייל הוא דמות מוכרת מאוד בקרב החברה הבדואית בנגב. סגן אלוף במילואים שמאז מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, הוא מפעיל את חמ"ל הנפגעים מהחברה הבדואית. הוא מלווה את המשפחות ומסייע בכל דבר. "אירועי 7 באוקטובר פגעו בחברה היהודית ובחברה הבדואית", אומר אל הוזייל לוואלה. "החברה הבדואית נרתמה לסיוע למשפחות מעוטף עזה ונפתחו חמ"לים משותפים".
לדברי אל הוזייל, הבעיה לא בציבור אלא בשלטון. "יש סקרים שמראים שכ-90 מהחברה הבדואית חושבת שצריך לסייע לחברה הישראלית והיהודית. הריסות הבתים היא בעיה קשה בחברה הבדואית. חלק מהחברה ענייה וגרה בפחונים. החיבור בין שתי החברות היא בין אזרחים ולא לשלטון", הוא מסביר וגם מציע פתרונות. "החברה הישראלית צריכה להבין שכדי לייצר מרקם חברתי חזק עם החברה הבדואית, צריך שפה, שהצעירים ילמדו לדבר זה עם זה. גם את נושא השירות האזרחי חייבים לעלות לראש סדר העדיפויות. כל מועצה מקומית צריכה לקבל כלים. המדינה צריכה להתייחס לחברה הבדואית לא כדבר משני אלא כחלק מהחברה הישראלית".