חג החירות בפתח, ו-133 ישראלים וישראליות עדיין נתונים בשבי חמאס - כמעט 200 ימים. בליל הסדר השנה, ישבו בני משפחותיהם בשולחן הסדר כשלצדם כיסא ריק ובליבם מקוננות המועקה ותחושת חוסר הוודאות באשר לגורל יקיריהם. יממה לפני החג, ארבע אימהות לארבעה בנים, נעמדו אמש (ראשון) בכאב ליד השולחן החגיגי שנערך בכיכר החטופים, והתקשו לדמיין את ערב הסדר בלי בניהן.
דלית שתיוי, אמו של עידן, שיתפה בתחושותיה: "200 ימים שהוא לא איתי. אני לא יכולה לשבת לליל הסדר כשהנשמה שלי איננה, אני לא יכולה לשבת ולקרוא 'מה נשתנה' ו-'בני חורין'. אי אפשר לחגוג את חג החירות כשהם בשבי כבר 200 ימים".
גם איילת סמרנו, אמו של יונתן, סיפרה: "איך אפשר לחשוב בכלל על המילה 'חג'? איך אפשר לחשוב בכלל על המילה 'מסובין'? איך אפשר לחשוב על שולחן, על ברכות?", שאלה. "הילד שלי נמצא שם ואני לא יודעת מה איתו, מה עושים איתו. אני קוראת לכל עם ישראל להזדהות איתנו, להרגיש טיפה ממה שאנחנו מרגישים: תשאירו כיסא ריק בשולחן אתכם ותאמצו חטוף אחד מתוך 133 חטופים, אחד שישב אתכם סביב השולחן".
אסתר בוכשטב, אמו של יגב, אמרה: "אני פונה למנהיגי המדינה, איך תוכלו לחגוג את היציאה מעבדות לחירות? איך תוכלו להסב לשולחן החג? כאשר בני והחטופים האחרים נמקים בתופת, במנהרות החמאס, בידיעה שאתם לא עשיתם ולא עושים הכל כדי להחזירם. הם היו צריכים להיות איתנו היום ולא להשאיר כיסא ריק. אני לא רוצה כיסא, אני רוצה את הבן שלי וכל החטופים איתנו במקום כל הכיסאות וכל הפוסטרים".
גליה דוד, אמו של אביתר, הוסיפה: "לנו אין סדר, כלום לא בסדר. עד שלא יוציאם לא נוכל לחגוג את חירותם ואת חירותנו שלנו. אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר עם עננה כבדה מעלינו. תחשבו שאביתר הוא בן משפחתכם, תחשבו על כל חטוף או חטופה שהיא בת משפחתכם - הייתם יכולים לחגוג את חג החירות בלעדיהם?"