אוגדה 98 מתקפלת מעזה. יכול להיות שמדובר בהתרעננות לצורך מתקפה מחודשת, יכול להיות שזהו שלב בדרך למערכה בצפון, יכול להיות מדובר באימון על מודלים לכניסה לרפיח, כפי שמבטיח כבר למעלה מחודשיים ראש הממשלה. הוא מבטיח גם שהניצחון מעבר לפינה.
אז אולי ואולי ואולי, אבל בתכל'ס יש לפינוי הזה משמעות עיקרית אחת: חמאס מקבל את הפסקת הלחימה והסגת מרבית כוחות צה"ל שפעלו בעזה אל מחוץ לשטחי הרצועה, מבלי לשחרר אפילו חטוף אחד.
בואו ונחזור על זה רגע לאט וברור, כי גם לי היה קשה לעכל את זה בהתחלה: המטרה המטורללת של חמאס, הפסקת הלחימה והשגת כוחות צה"ל, זאת שאפילו מי שצעק "עכשיו" ברחובות, הודה שהיא מחיר מוגזם לשלם עבור השבת החטופים, הולכת ומתבצעת בשטח, הלכה למעשה - וכל זאת כשהחטופים מעונים למוות בשבי.
בואו נירגע לרגע ונודה שמרוב ויכוחים על מי אחראי למחדל הענק של ה-7 באוקטובר, לא שמנו לב למחדל שמשתולל מאז אותו היום: חמאס - לא רק שאינו "ממוטט" כמובטח, אלא חי בועט ונושם, זוכה לתמיכה גורפת מערביי יהודה ושומרון וככל שאפשר לערוך בקרבם סקרי דעת קהל, גם בקרב תושבי עזה.
יותר מ-600 חיילים נפלו בשלב הקרקעי של המלחמה, נוסף על יותר מ-300 שנפלו ביומה הראשון, הוסיפו עליהם כ-900 אזרחים ישראלים שנרצחו ונחטפו בטבח שהתבצע באין מפריע (למעט גבורה אדירה, אך ספורדית של יחידים ומסגרות קטנות), תושבי הדרום שהתפתו לשוב לבתיהם גילו שעבדו עליהם פעמיים: פעם אחת כשהבטיחו להם ביטחון, פעם שנייה כשהבטיחו להם כסף.
ממש כמו בדוגמה הנוראית ששימשו ב-7 באוקטובר לתושבי הצפון, גם הפעם הם מהווים עבורם תמרור אזהרה - זה מה שיקרה לכם אם תתפתו לשוב.
החגיגות של סמוטריץ'
ככל שמדובר בביטחון, ברור שכל מי שחוצה את קו ראש פינה צפונה שם את נפשו בכפו. ככל שמדובר בכסף - תושבי הצפון עדיין ממתינים למיליארדים שהבטיח להם ראש הממשלה - הוא ולא אחר: לא מירי רגב, לא יריב לוין, לא דודי אמסלם, אלא בנימין נתניהו בעצמו.
אגב כסף שלא מגיע ליעדו, שר האוצר שלו, שברזומה שלו יש כבר הפחתת דירוג אשראי אחת ועוד אזהרה חמורה (שאותה חגג כאילו הייתה זכייה בלוטו, רק מפני שלא הפכה גם היא להפחתת דירוג אשראי מיידית) חגג היום.
מה יש לחגוג בחצי שנה לאסון הנורא שנחת עלינו, אתם שואלים? ובכן - את חיזוק ההתיישבות הצעירה, כפי שהיא מכונה, ביהודה ושומרון. העובדה שהכספים שהועברו למשרד ההתיישבות לצורך אותו "חיזוק" חסרים עתה בכיסיהם של תושבי הדרום - שהמועצות שלהן צריכות לפרוע חשבונות שמגישים להם בתי המלון אליהם פונו, או של תושבי הצפון - שחלק גדול מהם כבר לא ישובו לבתיהם לעולם, גם אם זה עדיין עומד על תילו, לא מפריעה למופרע שחוגג את מלחמת גוג ומגוג שהביא עלינו בעזרת השם.
אתם יודעים מה? נניח לרגע שנתניהו היה מיישר את שורותיו לימין באופן מלא, זורם אם בן גביר וסמוטריץ' כל הדרך אל הקמה מחדש של כפר דרום ואלי סיני, שהיה מנהל מלחמה כאילו השבת החטופים אינה חשובה כלל והיה זוקר אצבע משולשת בפני כל העולם כולו, בשם הצורך להכריע את חמאס. אפשר שזו גישה שמסכנת את עתיד ישראל, אבל לפחות היא הייתה הכרעה בעד כיוון מסוים שדבקות בו הייתה עשויה, אולי, להביא את אותו "ניצחון מוחלט" שעליו הוא מקשקש ללא הרף.
רק שנתניהו לא מסוגל אפילו לזה. כשהמטרה אינה ניצחון, רווחה לעם ישראל או אפילו מיזעור הנזק, אלא רק הישרדות פוליטית, מתנהלים בין הטיפות גם כשיורד מבול.
ראש ממשלת פלסטין
זו הסיבה שאנחנו נאלצים לחיות עם בשורות איוב מהחזית, שלא מקדמות אותנו לשום מקום, זאת הסיבה שמבצעי החילוץ של החטופים מחזירים בינתיים בעיקר גופות (שלושה חטופים הושבו לבתיהם כשהם בריאים ושלמים. פחות מהמספר שהרג צה"ל בשוגג לכל אורך התקופה), זו הסיבה שישראל סובלת מבידוד מדיני כזה כמו שלא ידעה מימיה: עוד מעט יקימו על אפנו וחמתנו מדינה פלסטינית באופן חד צדדי כך שלא רק הדרום והצפון יהפכו להפקר, גם המזרח, שבו הנוחבה יישבו חמש דקות מכפר סבא.
נתניהו מנע הקמת מדינה פלסטינית? הצחקתם את יאיר במיאמי: במו ידיו הוא חופר את יסודותיה. הזיגזג הפוליטי שבו הוא מנסה לתמרן בין ביידן לבן גביר מקדם את הפלסטינים לעבר עצמאות כפי שלא עשה אף מנהיג ישראלי מעולם - והכל ייזקף לזכות חמאס, "הגיבור" שהכריז מלחמה על אזרחים, על קשישים, נשים וטף.
שרים כושלים מחזיקים במשרדים פיקטיביים - ואלה שלא, לא מתפקדים. המדינה לא מצליחה אפילו למלא את הוואקום שהשאירו אחריהם ארגוני הסיוע שתפסו את מקומה בשבועות הראשונים. אז עוד קיווינו שחוסר התפקוד הזה מקורו בהלם קרב שיחלוף חיש מהר. עתה מתברר שהם פשוט לא מסוגלים. למה שיהיו מסוגלים - שמעתם פעם איך הם מדברים?
למה זומן דיון חירום?
ההסברה הישראלית התחילה רע - ואז התרסקה כליל. אפשר להטיח המון ביקורת בשרה הממונה, גלית דיסטל אטבריאן, אבל היא לפחות הייתה חכמה מספיק כדי להסתלק בזמן. מה נעשה מאז במקום? אה כן, נועה תשבי ואילון לוי הודחו רק מפני שלא באו טוב בעינה של הגברת. הרבה דיברו כאן על אל-ג'זירה, שפעילותו בישראל תיסגר או שלא.
אני ממליץ לכם לצפות בשידורים שלהם ובמספרים שהם מפרסמים ללא הרף כדי להבין איך עושים הסברה נכונה. פלא שגם אחרוני ידידי ישראל בעולם מפנים לה עורף?
אבל רגע, אולי לא הכל אבוד - כשי לחגיגות חצי-השנה קיבלו אזרחי ישראל מתנה בדמות דיון חירום שמזמן ראש הממשלה, בהשתתפות שרים בכירים. הייתי נותן לכם שלושה ניחושים כדי לגלות מה נושא הדיון - ואני מתערב שלא הייתם פוגעים: לא כניסה לרפיח, לא השבת החטופות הנאנסות בשבי, לא שיקום מערכת החינוך ביישובי הדרום והצפון, לא המשבר הנוראי עם מי ששימשה לנו תעודת ביטוח ביום שבו חווינו קריסת מערכות.
נושא דיון (החירום!) הוא "איומים על ביטחונם של אישי ציבור בישראל" - המשך ישיר לנאום ההסתה שהושם בפיה של שרת התחבורה שנשלחה אמש לאולפן "פגוש את העיתונות" - וכבר קטפה דיבידנד מהר בדמות דריסת מפגינים (שאותה מיהרה להקביל להפגנת משפחות חטופים מול בית ראש הממשלה, הריק באותה שעה, יש לציין).
אוגדה 98 אינה עונה
חלוקה האשמה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי עוד תיחקר בוועדת שתקום - אם יישאר כאן מי שיקים אותה, אחרי החיסול בדמשק שנועד בעיקר להסיט את המבט מהכישלון המתמשך בעזה והתמוטטות הביטחון השוטף בגבול הצפון. רק שממש כמו עם הדרג המדיני - גם מחדלי מערכת הביטחון מאז ה-7.10 מתחילים להתחרות באלה שקדמו לו.
השתחררתי מצה"ל כמו רוב חיילי הסדיר בדרגת סמ"ר, אבל אפילו אני - שבתקופתי עוד לחמו עם "גליל" - יכול לזהות את דפוס הפעולה של מטען מלווה בירי נ"ט, כשיטה שפיתח חמאס להרוג כמה שיותר מחיילינו.
עד מתי ימשיך צה"ל לשחק לידי המחבלים? לא ברור. מה שברור בינתיים הוא שהדרג הצבאי, שהוכיח יוזמה ומעוף בחודשי המלחימה הראשונים, מתחיל להתכנס אל תוך דשדוש קטלני.
שלא תבינו לא נכון: לוחמי צה"ל מגלים גבורה עילאית ומסירות נפש שלא תיאמן. מי שנקלע לעין הסערה ב-7 באוקטובר הוכיח זאת כבר בשעות הראשונות.
אלה המפקדים הבכירים ביותר שמתחילים לעורר פקפוק בנוגע לשאלה האם הם ראויים לחיילים איכותיים כל כך, עד כדי כך שמתעורר החשד שאפילו רב אלוף הרצי הלוי, האחראי הראשי למחדל ה-7 באוקטובר, מתנגד לטיוטות אפשריות של עסקאות שבויים רק בשל החשש שבהפוגה הארוכה שתתחייב מעסקה שכזאת, יהיה די זמן להחליפו בעודו חתום רק על הביזיון ולא על ניצחון.
הלוואי שאני טועה, רק שאם למדתי משהו במרוצת חצי השנה האחרונה הרי זה רק שאסור לאזרחי ישראל להאמין לאף גורם בעל אינטרס, לא בקרב הפוליטיקאים (איך הפגרה, חברים - קיבלתם מאמסלם כבר טיפים על טברנות שוות?) אלא גם בקרב לובשי המדים, או במילים אחרות:
זה שראש אמ"ן, האלוף אהרון חליווה, הוא השני הבכיר ביותר מבין לובשי המדים שנושא באחריות למחדל שמחת תורה, לא אומר שהוא לא צודק - אפשר בהחלט שהגרוע מכל עוד לפנינו. גם כאן, הלוואי שגם הוא וגם אני טועים.
צה"ל, ששלף את אוגדה 98 משדה המערכה, מתברך (בצדק!) בהצלחה הפנומנלית של הפעולה בשיפאא, תחזקנה ידיו, רק שפעולה אחת, גדולה ומוצלחת ככל שתהיה על רקע דשדוש מסוכן, אינה משהו שהצבא "החזק ביותר במזרח התיכון" אמור להתברך בו כשהוא כושל בהשגת ניצחון מלא.
איך להרוס מדינה בחצי שנה?
בואו נזכור איך יצאו הממשלה וצה"ל אל המערכה הזאת: עם גב אזרחי מקיר אל קיר, עם חיילים משוחררים בטיולים בדרום אמריקה והמזרח הרחוק, שהלכו מכות על כל מושב פנוי במטוס, רק כדי להציל את המולדת.
עם עמותות סיוע שבהן התנדב כמעט כל מי שלא יכול היה לשאת נשק ולהישלח לחזית, עם תמיכה בינלאומית מקיר לקיר - מי לא מיהר לכאן בחודש הראשון כדי לחזק? נשיא ארה"ב, ראש ממשלת בריטניה, נשיא צרפת - ובעקבותיהם שורה ארוכה של החשובים במנהיגי תבל.
הבטחנו להם ניצחון המערב על בני החושך תוך שמירה על כמה כללי משחק מחייבים - לא ממשלת ישראל למרות תמיכה מקיר אל קיר גם מבית (בואו נזכור שההפגנות המדוברות הן בעיקר פרי הדשדוש בשבועות האחרונים) ולא צבאה זולל התקציבים - למרות התגייסות מופתית ורוח קרב שאין שנייה לה של טובי בנינו ובנותינו, סיפקו את הסחורה.
האיראנים אולי יגיבו על החיסול בדמשק, חטופים ימשיכו למות במרתפי העינויים, תושבי הצפון אולי ימצאו פתרונות דיור ותעסוקה במרכז, ילדיהם יאבדו את הזכאות לתעודת בגרות, בדרום ימשיכו לשמוע התראות צבע אדום, דירוג האשראי של ישראל ימשיך לרדת והבידוד המדיני עוד יהפוך מעניין מטריד לסכנה קיומית של ממש, אבל הי - בקרוב נוכל לעדכן איך חושב בן גביר, האיש וסמל הקדילאק, על ביטחונם של ראש הממשלה ובני משפחתו. בכל זאת, למרות שנדמה לכם שהכל מושלם, יש גזרות שבהן כבר הוכרז כבר מצב חירום.