"מבחוץ הוא אולי נראה ילד קצת ביישן, רציני, מופנם, אבל כשמכירים אותו קצת יותר או ברגע שהוא נפתח, הוא הכי שטותניק, הכי מצחיק אולי, מת לעשות סתלבט, למתוח אחד את השני" - סיפר היום (שלישי) א', לוחם חטיבת מגלן, על חברו הטוב רס"ל סיון ווייל, בן 20 מרעננה, לוחם ביחידת אגוז שנפטר מפצעיו לאחר שנפצע ביום שישי האחרון במהלך המבצע של יחידתו במרחב בית החולים אל א-נאצר שבדרום רצועת עזה. "הוא היה דעתן מאוד, אם היה לנו דיונים, הבן אדם אם לא היית מסכים איתו לא היה לך סיכוי לשכנע, הוא לא היה מפחד להגיד את מה שהוא חושב", העיד א' בתוכנית של ינון מגל ובן כספית ב-103FM.
באירוע, שבו נפל גם רס"ל אלון קודריאשוב ונפצעו 15 נוספים, נורה RPG לעבר מבנה שבו שהה הכוח.
א' מספר שכעולה חדש מצרפת, והתחבר לסיון, בן למהגרים צרפתים, גם בזכות מוצאם המשותף. "אני מכיר אותו מגיל שש בערך, ועד הרגע האחרון גדלנו יחד. ככל שהזמן עבר היינו יותר ויותר קרובים, איכשהו ההתבגרות קירבה בנינו. המשפחה, ההורים עלו ב־1998, הוא נולד ב־2003. אני עליתי ב־2009, ישר אני, הוא ועוד כמה חברים, אנחנו סוג של משפחה גדולה. הרבה מאיתנו הסבתות והמשפחה גרים בצרפת. היינו מאוד מאוד קרובים, גדלנו עם טיולים משפחתיים בארץ, בעולם, ארוחות שישי, ארוחות חג".
א' נשאל אם עלו בו מחשבות חרטה על העלייה לארץ - וישר העיד על על סיון. "אני יכול להגיד שהוא בעצמו בוודאות לא מתחרט. הוא לא אהב לדבר צרפתית, תמיד שהמשפחה הייתה מדברת בצרפתית הוא היה עונה בעברית. סיון נולד בארץ, הוא הכי ישראלי, אצלו אני בטוח שלא הייתה שאלה בכלל. בשביל המשפחות, ההורים שלנו הם אלו שקיבלו את ההחלטה, אני מאמין שזה יותר תלוי בן אדם", אמר א'. "היינו עכשיו בכמה שנים טובות של יחסית ביטחון במדינה, פחות מצב כזה, וזה בוודאות מעורר שאלות. אני יודע על ההורים שלי. אבל לדעתי בתחושה הפנימית העמוקה אנחנו יודעים שזה המקום. בגלל שיש לי משפחה בצרפת והרבה אנשים שאני מכיר שחיים בחו"ל, הם אומרים שהם מגיעים לארץ בזמן המלחמה ואומרים שבוודאות בארץ אנחנו מרגישים הכי בטוח - זה המקום שלנו".
"בשישה באוקטובר, היה שמחת תורה, היינו בבית, שתינו בירה, ואז בשבעה באוקטובר, כל אחד הוקפץ לאן שהוא היה צריך. עם הצוות שלנו הוקפצנו לכיסופים, היינו שם באזור הצהריים, ולקראת הערב, אני עומד בכניסה לקיבוץ ופתאום מגיע רכב עם חבר מהצוות שלי שראה את סיון ואמר לי 'חבר שלך פה'. אני מגיע לכניסה לקיבוץ ואני רואה את סיון, הוא מסתכל עליי במעין חיוך, איזו מציאות הזויה, אומרים 'בואנה מה קורה', לא קולטים את הסיטואציה אבל הוא שמר על ציניות. הוא סיפר לי איך עבר עליו היום. היה חתיכת בלאגן, אבל זה היה רגע מאוד הזוי, חבר הכי טוב שלי מהבית, אני פוגש אותו בכיסופים ברגע הקיצוני הזה. זה היה מאוד משמעותי".
א' סיפר כי כחודשיים לפני שנפל - סבל מדלקת בתוספתן, וחזר לטיפול בישראל. "זו הייתה סוג של מתנה מאלוהים, שיתן לו חודשיים להנות קצת מהאהבה בבית, להרגיש קצת אזרח, קצת להנות מהחיים".