הממשלה הודיעה בשבת כי בכל שנה יצוין יום זיכרון לאומי לציון האסון שפקד את המדינה - והוא יעערך בכ"ד בתשרי, יומיים אחרי חג שמחת תורה, כשבשנה הראשונה בלבד יתקיים הטקס גם בתאריך הלועזי.
ההחלטה לקבוע תאריך עברי לציון הטבח, ולא להישאר בתאריך שצרוב לכולנו בנשמה ובזיכרון הקולקטיבי ה-7 באוקטובר, כי מדובר בתאריך לועזי, היא החלטה מוזרה. היא בוודאי לא מתיישבת עם הרוח הלאומית - ויש בה מעין ניסיון עלוב לטשטש את עוצמת הזיכרון ושוב לברוח מאחריות.
שאלת האחריות היא שאלה שמרחפת מעל כולנו מאז אותה שבת מסויטת. נדמה שמקבלי ההחלטות כל כך עסוקים בלברוח ממנה עד שמשימה זו משתלטת עליהם וגורמת להם לפעול מבלי לחשוב בהיגיון ואף להסגיר את עצמם מעצם התנהגותם.
אירועי חיים חשובים נשמרים לנו בתודעה ובזיכרון, אירועים טראומתיים כפי שעברנו באוקטובר - עוד יותר. אירועים שהופכים לנו את המציאות ומעצבים אותה מחדש נחקקים בעוצמה. כך באותה שבת ההיא - חיינו לא חזרו להיות אותם חיים וספק אם יחזרו בקרוב או בכלל. המאמץ המוגזם לקבוע תאריך עברי לאירוע שנצרב בתודעה הלאומית בתאריכה הלועזי - מזכיר לי גם את הניסיון המגוחך לחפש שם למלחמה שכבר קיבלה, מעצם קיומה, את שמה.
יכולה הממשלה לבוא ולטעון להגנתה כי סעיף 8 בחוק הלאום גורס כי הלוח העברי הוא הלוח הרשמי של מדינת ישראל, ולצידו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי. גם על פי חוק זה אני לא רואה בעיה. אם זה אפשרי בשנה הראשונה - זה אפשרי גם בזו שאחריה ואחריה וכך הלאה. יתכן ויהיו מי שיטענו כי אין בתאריך העברי שום זיקה לחלק היהודי במדינה - הרי היא יהודית ודמוקרטית. גם כאן אפשר לפתור את הבעיה, כולנו כבר ראינו אין ספור פעמים את הפרשנות של 7 באוקטובר למונח "יושבים שבעה". אותו מנהג אבלות ביהדות המחייב את קרובי הנפטר לשבת להתאבל במשך שבעה ימים מיום הקבורה. ישראל יושבת כבר חמישה חודשים. הנה לכם הביטוי ליהדות, אין צורך להחליף את התאריך רק אם יש לכם עוד מטרה.
מחקר בשם "זיכרון לזמן" בחן כיצד מסגור שונה של תאריכי אירועים משפיע על הזיכרון שלנו. המחקר בחן איך מסגור הזמן של תאריך מלא ומוצהר, כמו 7 באוקטובר, למשל, משפיע על הזיכרון של האירוע, לעומת מסגור יחסי של זמן האירוע, כלומר הביטוי "לפני כחמישה חודשים". המחקר מצא שאירועים שמוסגרו בתאריך המלא והמוצהר שלהם נזכרו ביותר דיוק מאשר אלו שהוצגו על פי תיאור הזמן היחסי. לענייננו, המחקר מראה כי לצורת מסגור תאריך של אירוע יש השפעה ברורה על מה שנזכור ממנו. כאן אנחנו לא רק משנים את צורתו של התאריך ממוצהר ליחסי; כאן הממשלה מעוניינת לשנות אותו לחלוטין.
שינוי התאריך הוא טשטוש של עוגן זיכרון שהוא הכרחי ומרכזי ברשת הזיכרון של ה-7 באוקטובר. כשאנחנו מקודדים זיכרונות, אנחנו יוצרים קשרים חדשים של במוח. עצם הקשרים של הפרטים והתמונות שיש לנו בראש מאותו אירוע, מייצרים לבסוף תמונה שלמה של הזיכרון - מחיקה או שינוי של פרט כל כך מהותי בתמונת רשת הזיכרון הזו רק תקהה את היכולת לזכור את פרטי האירוע כולו. שינוי העוגן המרכזי של הטבח האכזרי - התאריך שבו הוא חל - בעצם מייצר אצלנו בראש שינוי של חיבורי הזיכרון שנוצרו ונצברו באותה שבת. כאילו מוחקים נקודה ברשת הנוירונים הסבוכה שנוצרה.
שינוי זה טומן בחובו הטיה והפרעה לזיכרון שלנו. מוזר להתאמץ כל כך לקבוע יום זיכרון ביום שאינו קשור להיווצרות הזיכרון.
את יום הזיכרון יש לקיים רק בתאריך שבו האסון הגדול ביותר למדינה קרה. אבל נדמה שבמקום לקחת אחריות - הממשלה מנסה להשיג שליטה על מה שנזכור ממה שקרה. אולי היא מנסה לקחת שליטה מאוחרת - כי להשיב את הנעשה היא כבר לא יכולה. אסור לטשטש את מה שקרה. ואם הם מנסים - שלא יתפלאו בעוד 50 שנה, כשיקרה האסון הבא.
הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית, מנחת הפודקאסט ביחד ננתח, עמיתה במכון למדיניות העם היהודי