"היה בדניאל שילוב מיוחד בין עדינות ורגישות, חיוך על הפנים, אהוב על כולם, לא זוכר אף פעם שהרים קול על מישהו, ומצד שני - נחישות גדולה", סיפר אמש (ראשון) לוואלה! הרב יאיר יעקבי, ראש הישיבה התיכונית אמי"ת בלבב שלם בירוחם - שבה למד דניאל. אתמול, צה"ל התיר לפרסום שדניאל, קצין השיריון, נפל בקרב ב-7 באוקטובר - ומאז גופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה.
דניאל נולד בדרום אפריקה וכשהיה בן 13 עלתה משפחתו לישראל. "הוא הגיע אלינו בתור עולה חדש. את השפה לא הכיר. לא היה לו פשוט בלימודים בגלל זה, אבל הוא נלחם", המשיך ספר עליו הרב יעקבי, "הוא נלחם להעלות פרופיל אחרי שנפצע בתאונת גלישה והפך לקצין שריון. לא נכנע לתכתיבים ולחצים חיצוניים אבל עשה זאת בהרבה הומור".
הרב יעקבי סיפר על הנחישות שאפיינה את דניאל: "הוא מאוד רצה להיות שלם עם עצמו, להביא את העולם הפנימי שלו לידי ביטוי. אחרי שנחטף, שמעתי מאבא שלו סיפור מגיל 12, שבא אליו ואמר לו שהוא עומד לעשות מעשה שלא יאהב ושאביו יגיד מראש מה העונש שיקבל. אביו ענה שלא יעשה את זה. ודניאל ענה שרק שאל מה העונש, כי את המעשה יעשה. אביו חשב ונתן עונש, ודניאל ענה שהעונש שולל ממנו בחירה חופשית וביקש אחד אחר. כשהוא הלך על משהו הוא עשה אותו עד הסוף".
הרב סיפק על המאמצים להשבתו: "בחודשים האחרונים בימי שישי הייתה באופן קבוע ריצה ביד בנימין כדי להעלות את המודעות לדניאל ושני אנשי הצוות החטופים שהיו איתו, איתי חן ומתן אנגרסט". והוסיף פרטים על רגעי הקרב בבוקר השבת השחורה: "ממה שהמשפחה הבינה, הצוות כנראה ניהל מלחמה בין שעה לשעתיים מול המחבלים כדי למנוע כניסה לנחל עוז עד שנפגע מאר-פי-ג'י".
העלייה לארץ קירבה עוד יותר את דניאל לאחיו הגדול ממנו בשנתיים, יונתן, ונוצר בין שניהם קשר מיוחד ועמוק - כך מספרים קרוביו. "כשבועיים לאחר שדניאל נחטף על ידי ארגון הטרור חמאס, עמד אחיו, יונתן, מתחת לחופה ולא הפסיק לחשוב על אחיו הצעיר. הוא חזר ואמר: 'אני לא מאמין שדניאל לא פה. אני לא מאמין'".
לפני שנודע על מותו, סיפרו אחיו: "דניאל הוא בחור צעיר מלא חיים, מוקף בחברים ואוהב ספורט אתגרי. אוהב לרוץ ותמיד נמצא בכושר. אח גדול שאוהב לבלות ולצחוק עם אחיותיו הצעירות. הוא מצחיק, חכם ותמיד שם לעזור למי שצריך".
"האמנתי שהוא חי עד היום. הוא היה ילד מדהים", סיפר עוז חזן, חברו של דניאל מהישיבה שהתקשה לקבל את הבשורה על מותו. "הוא התחבר לכולם מאוד מהר כשעלה לארץ והגיע לישיבה. הוא ידע לאהוב דברים מסוימים ולטפח אותם, בין אם כשיצא לקצונה ודיבר על זה כל הזמן, או בתיכון עם הספורט שנורא אהב. ידע לקחת אותם קדימה יותר מבן אדם רגיל, את התחביבים שלו".
"הוא היה אוהד של ליברפול בכדורגל, עשה סקי מים. רובנו כבר השתחררנו, אבל הוא נשאר להיות קצין. היו לו פה ושם דילמות אבל הוא מאוד אהב את התפקיד שלו, את הטנק, אהב להיות מפקד. החיילים שלו היו חשובים לו", המשיך לספר החבר.
עוז הוסיף פרטים על רגעיו האחרונים של דניאל ב-7 באוקטובר: "הקשר האחרון איתו היה בסביבות 09:30 כשעלה מול המ"פ שלו ומאז איבדו איתו קשר. הם יצאו מהמוצב, עלו על כיפה, ראו שמחבלים מגיעים, נסגו חזרה ונלחמו מהמוצב. עד עכשיו כשאמרו שהוא נהרג ב-7 באוקטובר לא ידעו להגיד בדיוק מה קרה"
פרץ היה מפקד מחלקה בגדוד 77 של עוצבת "סער מגולן". הרבצ"ר קבע את מותו לאחר בחינה של כלל הממצאים ועל בסיס מידע מהימן. הממצאים שאותרו מאפשרים, על פי ההלכה, להביא לקבורה את פרץ.
ראש המועצה האזורית נחל שורק, שי רייכנר, כתב בפייסבוק כי "'עלה המוות בחלונינו'. המומים וכאובים, התבשרנו כעת כי סרן דניאל פרץ, תושב יד בנימין, שהוגדר עד עתה כחטוף, הוכרז היום כחלל צה"ל שנפל במהלך הקרב ב-7 באוקטובר.משפחת פרץ היקרה, קהילת נחל שורק כולה כואבת יחד עמכם את האסון הנורא. אנו כולנו התפללנו וייחלנו לנס ומשתתפים בצער הבלתי נתפס על אובדנכם מהבשורה המרה שהתקבלה באופן סמלי דווקא היום, ז' באדר - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. תהא נשמתו של דניאל צרורה בצרור החיים".
רק במוצאי השבת האחרונה, אביו ואחותו של דניאל נאמו בעצרת ב"כיכר החטופים". "אני פונה לממשלת ישראל: אין חוזה יותר פשוט וברור בין ממשלה ומנהיגים לבין אזרחיה. 164 ימים ועדיין 134 חטופים. כולם הומניטריים, מחזירים את כולם עכשיו", אמר האב דורון ופנה לנשיא ארה"ב: "אני מעריך את עמידתך לצידנו ברגעים הקשים ביותר לנו מאז השואה, אבל אני פונה אליך בכל הקשור למהלך ההומניטרי. מהלך הומניטרי הוא החשוב ביותר, 134 מהילדים, הורים וסבים וסבתות נמצאים בעזה ועליהם לחזור ללא תנאים, אין לשים תנאים על סחר בבני אדם וחטיפה, זה דבר שאנחנו כיהודים מחויבים להשיבם כמהלך הןמניטרי. כל אחד ואחת מהחטופים שנלקחו מהעריסות שלהם, מהמיטות שלהם, בהגנה על האנשים שלהם, עליהם לחזור ללא תנאים".
שירה, אחותו של דניאל, סיפרה כי "בארגז חפצים שהחזירו מהבסיס של אחי בנחל עוז, מצאנו את היומן האישי שלו ונחשפנו לצד אחר של דניאל שפחות הכרנו. הוא כותב שאחרי ביקור שלו במחנות ההשמדה בפולין הוא הבין את החשיבות של מדינה יהודית והחובה להגן על המשפחה ועל המולדת והוא כותב 'אם לא אני, אז מי?'. דניאל אני כל כך אוהבת אותך, מתגעגעת אליך בלי סוף ומצפה שממשלת ישראל תחזיר אותך הביתה מיד ביחד עם כל החטופים ללא יוצא מן הכלל".
קרוב משפחתו של דניאל, אלחנן פרץ, בסטורי באינסטגרם: "יותר מדי כואב לכתוב. בן דוד יקר שמור עלינו מלמעלה"