כאלף בני אדם, בהם בכירי מערכת המשפט בישראל, ליוו היום (ראשון) את השופט סלים ג'ובראן המנוח, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימ') בדרכו האחרונה, מהכנסייה המארונית בעיר התחתית של חיפה אל בית העלמין הנוצרי בכפר סמיר, במבואות הדרומיים של העיר. "קריאתו של סלים לשוויון בחברה הישראלית מוסיפה להדהד, והיא אבן דרך חשובה במורשתו שתאיר את דרכנו ותנחה את שופטי ישראל ומשפטניה גם בעתיד לבוא", ספד לו ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן.
עולם המשפט שזור בסיפור חייו של ג'ובראן לאורכו ולרוחבו. הוא נולד בחיפה בשלהי המנדט הבריטי, ובהמשך גדל והתחנך בעיר עכו - שם שימש אביו כמזכיר בבית משפט השלום. כבר בילדותו נהג ללוות את אביו לדיונים בבית המשפט. בהמשך רכש את השכלתו המשפטית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר כעשור של עבודה כעורך דין מונה, בגיל 35 בלבד, לכהונת שופט בבית משפט השלום בעיר הולדתו חיפה. "כמה סמלי שאנחנו מתכנסים היום כאן, בחיפה, עיר שמסמלת דו קיום בין יהודים לערבים, כדי לחלוק לסלים כבוד אחרון", ציין השופט פוגלמן בהספדו.
הוא ציין כי השופט ג'ובראן היה איש רב פעלים באולם המשפט, אך גם בספירה הציבורית. בין היתר, הוא שימש כמרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שמטעמה קיבל תואר דוקטור לשם כבוד; והוא כיהן כיו"ר קרן צלטנר למחקר משפטי, כנגיד תנועת "רוטרי ישראל", כנשיא העמותה למשפט ציבורי, וכחבר הנהלה במרכז התרבות הערבי-יהודי "בית הגפן". עשייתו הענפה והעשירה זיכתה אותו בפרסים ובאותות רבים, ובהם אות יקיר העיר חיפה, פרס הלורד מרקס זיו על פועלו לשיפור היחסים בין יהודים לערבים, ופרס מטעם הארגון האמריקאי של עורכי דין ומשפטנים יהודים.
"מעל כל אלה, סלים היה איש משפחה מסור, שאהב עד אין קץ את אשתו היקרה נינה, את ארבעת ילדיהם - שחלקם הלכו בדרכו והפכו לעורכי דין - ואת נכדיו", הדגיש השופט פוגלמן, "הנה אנו כאן, משפחתו, יקיריו וחבריו של סלים, מלווים אותו היום למנוחת עולמים, שנים כה מעטות לאחר שפרש מכס השיפוט, ולפני שהספיק להגשים את כל התוכניות שהגה לתקופה זו. הפרידה מסלים היא קשה, ולא נותר אלא למצוא מעט נחמה במורשתו, בזיכרונות הטובים ממנו, בזכות שנפלה בחלקנו להכירו, ובמכלול העשייה וההישגים שצבר סלים בחייו".
"הוא היה בן אדם יוצא דופן", אמר לוואלה! האב יוסף יעקב, ראש הקהילה המארונית בחיפה, "הוא לא רק שהצליח בתחום המשפטי, הוא בראש ובראשונה היה בן אדם טוב עם לב זהב גדול. גם כשבנסיעותיו הרחיק לאירופה ואמריקה הוא לא היה שוכח להתקשר לכנסייה בכל חג ולברך אותנו. הוא היה נעים הליכות, בעל דיבור רך ומכבד. איש משפחה, בעל טוב ואוהב לאשתו. הוא היה מקור גאווה לעדה המארונית, והוא יחסר לנו מאוד".