בקושי חודשיים וחצי עברו מתחילת שנת 2024 וכבר כעת ניתן לומר: מגמת האלימות והפשיעה בחברה הערבית בישראל לא נסוגה, ההפך הוא הנכון.
סוף השבוע האחרון היה מדמם במיוחד, והעניק לנו תזכורת כואבת לרמות האלימות המשתוללות בחברה הערבית. חמישה אזרחים ערבים נוספו למניין הקורבנות, שנסק, נכון לכתיבת שורות אלו, ל-38 גברים, נשים ונער אחד מאז תחילת השנה. זהו נתון שצריך לזעזע את אמות הספים. על מנת לסבר את האוזן, בתקופה המקבילה אשתקד, בשנה ששברה שיא היסטורי באלימות ופשיעה, מניין הקורבנות עמד על 30. כלומר, אם מגמה זו תימשך, יש חשש אמיתי שהשנה הזו תשבור שיא מדמם נוסף.
בירכא, במע'אר, בבאקה אל גרביה, בערד, בטייבה ובעכו - בכל אלו התרחשו אירועי אלימות במוצאי השבת האחרונה, בתוך מספר שעות בודדות. על חלקם כנראה כלל לא שמעתם כי הם הסתיימו "רק" עם פצועים. הפשיעה גואה. היא הגיעה, לצערנו, לכל מקום.
בימים אלו ממשלת ישראל מקדמת קיצוץ מסיבי בתקציבי המאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית. המתים נערמים - והתקציבים מקוצצים. ניתן להבין שצרכי הביטחון מחייבים קיצוצים רוחביים בתקציב המדינה, אולם לא ייתכן שביד אחת הכספים הקואליציונים ימשיכו לעבור וביד השנייה יקצצו בנושא שעולה בחיי אדם, פשוטו כמשמעו.
במקום להכריז על מצב חירום וטיפול שורש בהול להחזרת הביטחון הבסיסי ביותר של אזרחי ישראל הערבים, הממשלה מוכיחה כי אינה רוצה או יכולה לטפל בתופעה החמורה. אסור לגעת בתקציבי המאבק החשוב הזה.
הזנחת הביטחון האישי של 21% מהאוכלוסייה בישראל מכרסמת את החברה הישראלית מבפנים. לכל אירוע אלימות יש נפגעי משנה - פגועי הלם, קורבנות לא מעורבים, אזרחים שהגיעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. חפים מכל פשע, לחלוטין.
הממשלה הקודמת הוכיחה שבעבודה קשה ניתן אף להפחית את רמות האלימות והפשיעה, אך מאז השבעתה של ממשלה זו, העליה במספר הקורבנות מטאורית וחסרת תקדים. חקיקה שתסייע למערכת אכיפת החוק לפגוע בארגוני פשיעה - תקועה. התקציבים למאבק באלימות - מקוצצים. כל זאת בניצוחו של השר לאי ביטחון לאומי, איתמר בן גביר. האיש הכי פחות מתאים לתפקיד.
על מנת להבין את גודל האירוע, שווה להביט לאחור ולראות את העלייה החדה במניין הקורבנות מאלימות ומפשיעה בחברה הערבית. שנת 2020, לדוגמה, הסתיימה עם 96 קורבנות; שנת 2021 - עם 123 קורבנות; בשנת 2022 נרשמה בלימה מתונה של המגמה - 116 קורבנות; ואילו שנת 2023, שבה החלה תקופת כהונתו של בן גביר, שברה שיא היסטורי ברמות האלימות בחברה הערבית - והסתיימה עם לא פחות מ-244 קורבנות, יותר מפי שניים בהשוואה לשנים שלפניה.
את בן גביר צריך להחליף - ויפה שעה קודם. השר נחל כישלון מחפיר בשמירה על הביטחון האישי של אזרחי המדינה. כל עיסוקו הוא חרחור ריב ומדון בין יהודים לערבים. האתגר הזה גדול עליו בכמה מידות וזה עולה לנו בחיי אדם. כמה דם עוד צריך להישפך עד שראש הממשלה נתניהו יעמיד אותו במקומו ויראה לו את הדרך החוצה?
האמת? כלל לא ברור לנו האם הממשלה מעוניינת לטפל בתופעה החמורה של האלימות והפשיעה בחברה הערבית. האם מעניין אותה שאזרחי ישראל הערבים חיים בחוסר ביטחון? מעשיהם מצביעים על כך שלא, אך במידה וכן - הגיע הזמן למעשים. את המגמה של שנת 2024 עדיין אפשר - וחייבים - להפוך.
הכותבים הם מנכ"לים שותפים של ארגון "יוזמות אברהם" לקידום שוויון ושילוב בין יהודים לערבים בישראל