ימים בודדים לאחר 7 באוקטובר, בשיא הכאב, העצב וההלם, תנועות הנוער היו מהגופים הבולטים בחברה האזרחית בישראל שאספו את עצמן - והתחילו לפעול. בחודשים האחרונים חניכי, מתנדבי ובוגרי תנועת השומר הצעיר הקימו מחדש את המסגרות החינוכיות הבלתי פורמליות ביישובי העוטף המפונים, וכן בגבול הצפון. הם ליוו מבחינה חינוכית, את הילדים והנוער במוקדים השונים שאליהם פונו באילת, בים המלח, במעלה החמישה, בחדרה ובנחשולים; הם התגייסו למען החקלאות הישראלית; הם שלחו חבילות ומכתבים לחיילי הסדיר והמילואים; הם הדריכו ברגישות עשרות אלפי בני נוער וילדים, חלקם בטראומה, לעבד ולהתמודד עם הפחדים והחששות מהמלחמה המתמשכת ולבנות חוסן אישי וקהילתי. כל זאת, כשחלק משמעותי מהמדריכים והמדריכות הבוגרות בשטח גויסו למילואים.
תנועת "השומר הצעיר" לא יחידת סגולה. סיפורים דומים אפשר למצוא בכל אחת ואחת מתנועות הנוער בישראל. זה לא מקרי: חברות המאורגנת על בסיס ערכים משותפים בשגרה, מסוגלות להתגייס ולפעול לאור אותם הערכים גם בשעת חירום, למרות כל הקשיים הנלווים. ציונות, הגשמה, חלוציות, סולידריות, עשייה חברתית ועוד - כל אלו מושגים שגורים בפיהם של בני ובנות הנוער, הפעילים ומדריכים בתנועות השונות. ההתגייסות בחברה האזרחית היא רק צד אחד של המטבע: כבר הוכח הקשר בין התחנכות בתנועת נוער לבין בחירה בפיקוד ובקצונה בצה"ל. רבים מהמפקדים והמפקדות שנלחמו (ועדיין נלחמים) הם בוגרי התנועות השונות, מונחים על ידי אותם ערכים בדיוק.
אתמול, בדיון בוועדת הכספים של הכנסת, אמרו נציגי משרדי החינוך והאוצר כי הקיצוץ המתוכנן בתקציבי תנועות הנוער יבוטל בעקבות המחאה שפרצה. מדובר בקיצוץ של כ-20% מסך התקנות, שהיה עלול להוות פגיעה אנושה ביכולת של תנועות הנוער למלא את תפקידן בחברה בעת הזו, ולהכשיר דור מנהיגות שיתמודד עם האתגרים שעוד נכונים לנו בשנים הקרובות. למרבה המזל התיקון נדחה, אבל לנוכח אתגרי השעה, קשה להסתיר את הצרימה. החברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה שיהיו בה פחות בני ובנות נוער ערכיים שבוחרים לקחת אחריות ולהתנדב, פחות צעירים מהפריפריה שבוחרים להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל, פחות חיילים שבוחרים לצאת לפיקוד ולקצונה.
הקיצוץ בתקנות תנועות הנוער הוא לא בעיה של תנועות הנוער, אלא אירוע לאומי שצריך להטריד את כולנו. דחייתו היא רווח לחברה הישראלית כולה.
הכותב הוא רכז הדרכה בתנועת השומר הצעיר