הסרטון של כטב"ם הזיק הפגוע מסתחרר אתמול (שני) באיטיות לעבר אדמת לבנון אחרי שנפגע מטיל ששיגר חיזבאללה היה ציון דרך, רגע של הצלחה לקונספט, אבל גם נורת אזהרה בולטת ומדאיגה לגביו.
30 שנה אחרי שהזיק נבחר במכרז הסופר סודי דאז של משרד הביטחון להיות הכטב"ם התוקף הראשון של חיל האוויר תועדה לראשונה הפלה של מטוס כזה מאש אויב. מטוס קרב אבד, אבל הוא היה זול בהרבה מ-F16 ובעיקר, לא היה צורך במבצע חילוץ בהול, בדאגה לחיי אדם, וחשש משבי. לא כל מטוסינו שבו בשלום, אבל לרגע אחד לא היה כאן חשש לרון ארד 2.
ארבע עשורים אחרי שאלי גמזון וגיורא הרצברג הגו ופיתחו את הקונספט של כטב"ם לא יקר חמוש בטילים, וגברו עם "חץ פלדה" כפי שנקרא המטוס בזמן הפיתוח על התעשייה האווירית הגדולה והמקושרת, כטב"מים תוקפים הם חלק בלתי נפרד משדה הקרב המודרני. את חברת חץ הכסף שהקימו מכרו לאלביט, שהפכה אותה כבסיס לחטיבת הכטב"מים המצליחה שלה. צחוק הגורל: כאשר זכה הזיק בפרס ביטחון ישראל ב-2001 דווקא הם לא קיבלו אותו, משום שתקנות הפרס אוסרות על הענקתו לאותו אדם בתוך חמש שנים, והם כבר קיבלו פרס על פרויקט אחר שלוש שנים לפני כן.
את ההרמס 450, שמו המסחרי של חץ פלדה, שהפך לזיק בחיל האוויר ובתותחנים, מכרה אלביט בעולם לבריטים, לפיליפינים, לתאילנד, למקסיקו, לגיאורגיה, קולומביה, ברזיל, ולפי מקורות זרים גם לאזרבייג'אן ולסינגפור. איראן מייצרת העתק שלו, תחת השם שאהד 129. כיום מייצרת אלביט גרסה מוגדלת שלו, ההרמס 900, שמתחרה בשוק העולמי מול כטב"מים תוקפים מתוצרת ארה"ב, סין וטורקיה. באפגניסטן, בעיראק ובאפריקה הפכו מל"טים חמושים לסמל למלחמה בטרור.
אבל חיל האוויר לא רק איבד אתמול כטב"ם בן 20 שנה. הוא ניצב לראשונה מול ההבנה שגם האויב השתכלל והתמקצע. כשאהוד ברק כרמטכ"ל דחף את ההצטיידות בכלי כזה כפתרון מול הסתערות של אלפי טנקים סוריים בגולן, בזכרו כמה טייסים ומטוסים איבד חיל האוויר כשניסה לבלום מתקפה כזאת במלחמת יום הכיפורים, הזיק היה כלי קטן יחסית וקשה לאיתור ולפגיעה. אבל ב-2024 כבר יודעים לחפש אותו.
חיל האוויר מיהר להעביר מסר לנסראללה ותקף בבעל בק, משמיד מערכות הגנה אווירית של חיזבאללה, אבל האיום נשאר והוא לא ייחודי לזירת לבנון. בשבוע שעבר הפילו המורדים החות'ים בתימן בפעם השנייה מל"ט אמריקאי מתקדם מדגם MQ-9. בניגוד לאפגניסטן, שבה הם עשו שימוש נרחב במלטי פרידטור וריפר לתקיפה, בתימן הכלים הבלתי מאוישים משמשים לאיסוף מודיעין, ואת התקיפות מבצעים מטוסי קרב מאוישים.
גם במלחמה באוקראינה זכו בהתחלה לתהילה מל"טי הביירקטאר הטורקים שהפעילו קייב נגד הרוסים. הם תקפו בהצלחה טנקים, תותחים ומערכות הגנה אווירית, כתחליף לצי מטוסי הקרב האוקראיני המאויש הקטן. אבל אחרי חודשים בודדים למדו הרוסים לגלות וליירט את הביירקטארים האוקראינים, שהפכו יותר מדי פעמים למל"טים חד פעמיים, במקום למטוס לא מאויש שממריא, תוקף, וחוזר לבסיס כדי לתדלק ולהתחמש לגיחה נוספת. בצבא אוקראינה הודו לאחרונה כי הביירקטארים הפכו לגורם לא קיים בשדה הקרב.
הזיק היה ממזרי כי היה קטן וזול, וכי באותה תקופה אף אחד לא שקל לצייד כטב"מים במערכות הגנה עצמית, כמו נורים, מוץ או לוחמה אלקטרונית. למה להשקיע כל כך הרבה בהגנה כאשר אין טייס אנושי לשמור עליו, וחבל לאבד משקל לטובת נשיאת עוד דלק וחימוש. אבל הזמנים השתנו.
באוקראינה תוקפים הרוסים בכטב"מי שאהד 136 איראנים חד פעמיים. כטב"מים פשוטים שהם חימוש, משוגר, טס באיטיות למטרה וצולל לעברה עד לפגיעה. גם האוקראינים מחמשים מלט"ים לתקיפות כאלה. חימוש משוטט. גם כאן מדובר בפיתוח של קונספט שהומצא בארץ עוד לפני הזיק, גם ההארפי של התעשייה האווירית, אבל בגרסאות זולות ופשוטות ובשימוש נרחב הרבה יותר.
האמריקנים, וגם האירופים והיפנים, מפתחים כיום מל"טים סילוניים מתקדמים וחמקנים, שיטוסו לצד מטוסי קרב מאוישים, ויבצעו את המשימות המסוכנות יותר. הם יהיו כלים יקרים בהרבה, אבל גם מוגנים כמעט כמו כלי מאויש, כדי שיהיו רב פעמיים.
בוויכוח על ההצטיידות אחרי המלחמה יצטרכו משרד הביטחון והמטכ"ל להחליט לאן לקחת את צי הכלים המאוישים של צה"ל. האם אפשר לממן פיתוח ויצור של כלים מתקדמים יותר בתעשיות הביטחוניות בארץ? או לוותר על העצמאות שלנו בתחום ולרכוש מהאמריקאים כלים משלהם, אם הם בכלל יסכימו למכור לנו אותם? האם לרכוש מאלביט, תעשייה אווירית ואירונאוטיקס כמויות גדולות של כטב"מים תוקפים חד פעמיים, כפי שעושות מדינות זרות רבות?
הזיק חולל מהפכה בלוחמה האווירית, חסך בחיי אדם וחסך המון כסף לתקציב הביטחון. אבל ההפלה אתמול המחישה שגם הצד השני זיהה את זה, והתכונן בהתאם. הצייד הפך לניצוד. אסור שחיל האוויר ומשרד הביטחון יזלזלו באתגר הזה.