ארבעה חודשים הסיפור הזה נבלם בצנזורה - ובצדק רב. יש לו פוטנציאל רע מאוד מבחינת הסגרת מקורות ישראלים, שיטות עבודה, רמת חדירה וכו'. אף אחד מהפרשנים (כולל הח"מ) לא העלה על דעתו לספר את הסיפור הזה למרות פסילת הצנזורה. בוצעה כאן עבירת צנזורה חמורה מאין כמותה. אגב, לא מדובר בפרט הכי מסעיר מהלילה ההוא. הכשל המודיעיני והמבצעי של אותו לילה לא מוסתר ע"י איש. לא לחינם כל האחראים כבר הודו בפה מלא והצהירו על אחריותם המלאה (חוץ מאחד, כמובן).
עד שהגיעו ה"חברים" בערוץ 14. זה קרה כאילו "כלאחר יד". יושבת מישהי בשם ימית מלול ומבשרת בקול גדול שבשעה 12 בלילה הגורלי ההוא פתחו אלף מחבלים את כרטיסי הסים הישראלי שלהם, הדבר נקלט, הרמטכ"ל עודכן, אבל אף אחד לא עדכן את ראש הממשלה. גוועלד.
ה"מגיש", שמעון ריקלין, עט על המידע החדש הזה כמוצא שלל רב. הנה, הוכחנו שהקורבן האמיתי של ה-7 באוקטובר זה נתניהו. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. זוהי עבירת צנזורה בוטה, ולכן מלול מדגישה שזה כבר פורסם, כי "ישראל זיו אישר את המידע הזה בכנס לפני חודש".
גם אם ישראל זיו אישר משהו בכנס כלשהו, זה לא מתיר לאף אחד לבצע עבירת צנזורה בשידור חי להמונים. הצנזורה לא יודעת לשלוט במה שנאמר בכנסים סגורים או פרטיים וגם אם משהו נאמר ב"כנס", זה לא דומה לשידור טלויזיה שמהווה עבירת צנזורה חמורה. מלול הנ"ל היא מנאמני הנאמנים של משפחת נתניהו מזה זמן רב. כל מי שמעריך שהיוזמה לעבירה הזו מתחילה בלשכת ראש הממשלה, עושה את זה על אחריותו. אגב, אני בין המעריכים הללו.
ערוץ 14 הוקם כדי לתת שירותי תקשורת למשפחת נתניהו וללשכה וזה לכאורה מה שהם עשו עם הפרסום הזה. מה שנדרש היה להוכיח בפרסום: ביבי לא ידע. המסכן ישב בבית והיה בטוח שחמאס מורתע. החלק הגרוטסקי הגיע אתמול, כשלשכת נתניהו מיהרה לרכב על הגל והודיעה בקול גדול ש"ראש הממשלה למד מהתקשורת על סיפור הסימים". כלומר, לא ידע שום דבר על זה עד שלשום.
השקר הזה כל כך גס, כל כל עלוב, כל כך מופרך, שלשכת נתניהו מיהרה לחזור בה ממנו תוך שעתיים. יש גבול גם לתכולת קיבתם של חסידי ראש הממשלה. אגב, אם אכן נתניהו לא ידע כלום עד אתמול, הוא צריך להיות מורחק מכל מוקד החלטה, גם בנושאי ביוב, באשמת ניתוק וחוסר כשירות. אבל הוא ידע גם ידע. הנושא עלה בעשרות דיונים בהשתתפותו. הוא גם דיבר עליו. וכל זה לא מפריע ללשכתו לשקר במצח נחושה. מישהו שם כנראה התלהב מהפרת הצנזורה בערוץ 14 - וזה גרם לו להגזים.
בואו נחזור ללילה הגורלי ההוא. הדיווח של ערוץ 14 עושה עוול לעובדות האמיתיות גם במובנים נוספים: לא נפתחו אלף סימים. נפתחו כמה עשרות סימים. המידע הוצף ע"י שב"כ וגרם ללא מעט דברים. ראשית, אלוף פיקוד דרום עוזב את מקום חופשתו בצפון ודוהר דרומה. שנית, ראש השב"כ נוסע למטה השב"כ באמצע הלילה וצוות "טקילה" של שב"כ מוקפץ דרומה. בנוסף, מוסיפים עוד שני "זיקים" (כטמ"מים) לכוננות - אולם מדובר בכלי מודיעין, ולא בכלים חמושים. כמו כן, מנהלים דיונים קדחתניים.
מה לא עושים? מה שצריך לעשות: מקפיצים את הגיזרה, מורידים 8 מסוקים מרמת דוד דרומה, מכניסים את צוותי 12 הטנקים לתאים ומעלים אותם לקו, וכו'.
פתיחת הסימים לא היתה הסימן המרכזי שהקפיץ את בכירי צה"ל באותו לילה. היו סימנים מעידים נוספים. הבעיה היא, שלצידו של כל "סימן מעיד", היה גם "סימן מחליש". בנושא הסימים, למשל, התברר שזה קרה גם בעבר ומה שיצא משם זה תרגיל של חמאס. גם הפעם, השתכנעו בכירי הצבא והמודיעין, מדובר בתרגיל.
זו היתה טעות הרת גורל, היסטורית, טראגית. זה כבר ידוע. האחראים קיבלו את אחריותם. חוץ מהאחראי עליהם. מה שקרה עכשיו זה עניין פשוט: נסיון לסיכול ממוקד של הרמטכ"ל, באמצע הלחימה. נסיון שמקורו, להערכתי הצנועה, למעלה. הכי למעלה. לא סתם עבירת הצנזורה מתבצעת בערוץ 14. לא סתם מכונת הרעל מתלבשת עליה ורוכבת עליה לעבר השקיעה (של כולנו). לא סתם לשכת ראש הממשלה, בטפשות לא מבוטלת, מנסה גם היא לרכב על החגיגה אבל נתפסת במערומיה.
את כל זה הם עושים כדי להתנקש (מטאפורית) ברב אלוף הרצי הלוי. כי היקף הלחימה בעזה מצומצם וימשיך לרדת. עבודה רבה עוד מצפה לנו שם, אבל לא מלחמה בעצימות גבוהה. זה הזמן לחדד את הסכינים ולנעוץ אותם בגבו של הרמטכ"ל. קוראים לזה סיכול ממוקד.
על פי החשד, לשכות מדיניות נוספות הוסיפו שמן למדורת הארס הזו. אחת מהן הפיצה את הסיפור של ישראל זיו, שלכאורה חשף את המידע שנחשף בערוץ 14, ומאיים לתבוע את הערוץ. הפרט הזה הדליק את האש מחדש וצירף לחגיגה את כלי התקשורת האחרונים שעוד התנזרו ממנה. צה"ל הגיב בהודעה משותפת נדירה עם דוברות שב"כ. אבל את הנעשה כבר אין להשיב. חבורת הפראים שהשתלטה על המדינה לא עוצרת באדום ולא תהסס לעשות הכל, כולל הכל, כדי להושיע את המנהיג שהביא עלינו את כל הטוב הזה.
דווקא על רקע הדברים הללו, ראוי לחזור כאן על פרט מעניין מהתחקיר שפירסמתי ביום שישי על מחדל 8200: היה זה ב-2009, זמן קצר לאחר שובו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה. הוא הגיע לביקור ב-8200. עשו לו תחנות. איראן, סוריה, חיזבאללה, פלסטינים וכאלה. כשהגיע ל"תחנת עזה", הקשיב בקשב רב להצגת המידע, האמצעים, ההישגים המודיעיניים. נתניהו, על פי לא מעט אנשים שישבו שם, היה בשלו. "עזה?", שאל את מפקד 8200 תא"ל נדב צפריר, "את כל זה אתם משקיעים בעזה? על זה אתם משחיתים משאבים? אם חמאס ירים ראש, נגדע אותו", וכאן עשה נתניהו תנועת יד חדה מהסוג שאנחנו עושים כדי לגרש יתוש טורדני, "תפסיקו לבזבז משאבים על חמאס".
ב-7 באוקטובר גילינו ש-8200 ושב"כ דווקא המשיכו לבזבז משאבים יקרים על חמאס עזה. היה להם הכל: תכנית חמאס המפורטת ל"מבול אל-אקצה", עבודת הנמלים של הנגדת ו' שהגיעה למסקנה שהמבול עומד לרדת, ועוד מידע רב.
הבעיה היא, שלא עשינו עם המידע הזה כלום. מעליו היתה תלויה ועומדת הקונספציה לפיה יחיא סנוואר, אותו שחרר נתניהו מהכלא ב-2011, רוצה שגשוג כלכלי, פועלים, כסף קטארי ואזרחים מרוצים. אבי אביה של הקונספציה הזו הוא בנימין נתניהו. אלה שלא סיפקו את הסחורה ולא קעקעו אותה, הם ראשי זרועות הבטחון. הם קיבלו אחריות מלאה. הוא, לא. הוא מנסה להשליך את האחריות שלו, עליהם.