האם רפאל ושותפתה האמריקאית ריית'און נערכות להזמנות ייצוא גדולות למיירט כיפת ברזל בעקבות מלחמת חרבות ברזל? כפי שפורסם באוקטובר בוואלה!, מדינת ארקנסו שבדרום-מרכז בארה"ב נבחרה בידי שתי החברות כאתר שבו יוקם פס הייצור של טילי הטמיר של המערכת. במקור, דובר על השקעה של 33 מיליון דולר ועל 30 מקומות עבודה חדשים, אבל בטקס הנחת אבן הפינה למפעל שנערך בשבוע שעבר, התברר כי היקף המפעל הוכפל: הוא ייבנה בעלות של 63 מיליון דולר ויעסיק 60 עובדים.
פס הייצור בארה"ב צפוי להתחיל לפעול בסוף 2025, ולא יחליף את פס הייצור הקיים באחד ממתקני רפאל בצפון, אלא יצטרף אליו. המפעל האמריקאי מיועד לספק מיירטים לזרועות הצבא האמריקאי ולבעלות בריתה של ארה"ב, בזמן שהייצור עבור חיל האוויר וחיל הים, שהתקין את מערכת כיפה ימית בספינות הסער 6 שלו, יימשך בארץ. עם זאת, קיומו של פס ייצור נוסף יוכל לאפשר הגדלת האספקה לצה"ל בזמני חירום.
פס הייצור הישראלי ימשיך לקלוט רכיבים המיוצרים בארה"ב עבור הטיל, בהתאם לדרישת הממשל האמריקאי שממן את הייצור, כי 50% מעבודת הייצור תתבצע בארה"ב ותספק עבודה למפעלים אמריקאים.
ממשל ביידן הכריז לאחר תחילת המלחמה כי ארה"ב תעניק לישראל סיוע מיוחד בסך 14.1 מיליארד שקל, מתוכו מיועדים 3 מיליארד דולר לייצור 14 אלף מיירטי טמיר. הסיוע אושר כבר בחודש שעבר בידי הסנאט האמריקאי, אך עדיין מתעכב בבית הנבחרים של ארה"ב. זאת משום שהוא כלול בחבילה הכוללת סיוע בסך 60 מיליארד דולר לאוקראינה, שהרפובליקנים מתנגדים לו.
בינתיים ידוע רק על כוונה של חיל הנחתים האמריקאי, המארינס, לרכוש כ-1,900 טילי סקיי האנטר, השם השיווקי של הטמיר בחו"ל, ו-44 משגרים עבור מערכת הגנה אווירית חדשה שבה יצטייד, בעסקה בשווי של כמה עשרות מיליוני דולרים.
צבא היבשה האמריקאי, שרכש ב-2018 שתי סוללות כיפת ברזל בעסקה בשווי 340 מיליון דולר, לא הכניס אותן לשירות מבצעי והן הועברו לצה"ל כחלק מהסיוע האמריקאי במלחמת חרבות ברזל, כדי לתגבר את מערך ההגנה האווירי בארץ.